ת"א 35933-04-14 גמולה נ' מנהל מקרקעי ישראל - נצרת ואח'

1. ביום 12.10.14 ניתן נגד המבקש פסק דין בהעדר הגנה, המחייבו לשלם למשיב מס' 1 (להלן: "התובע") סך 100,000 ₪, בהיותו חליפו של המשיב מס' 2. כן חויב המבקש בשכ"ט עו"ד ובהוצאות משפט.

לפניי כעת בקשה לביטול פסק הדין, תגובה לבקשה, ותשובה לתגובה.

2. בטרם ידונו טענות הצדדים ראיתי לנכון לציין, כי כתב התביעה הומצא למבקש, ועל כך אין חולק, עוד ביום 27.4.14. כמעט ארבעה חודשים לאחר מכן עתר התובע למתן פס"ד בהעדר הגנה. כמעט חודשיים המתין ביהמ"ש בטרם מתן פסק הדין בהעדר הגנה, מתוך הנחה שהמבקש אכן מתכוון להתגונן מפני התביעה (ולא היה כל ספק שהוא מודע לה, נוכח הודעה מוסכמת לעניין הסעד הזמני, מיום 7.5.14).

הזמן הרב חלף ללא הועיל, וביום 12.10.14 ניתן, כאמור, פסק הדין בהעדר הגנה, בהתאם לכתב התביעה. יום אחד חלף, ומיד הוגשה הבקשה לביטול פסק הדין המונחת לפניי.

3. בכתב התביעה נטען, בתמצית, כי המשיב מס' 2 זכאי, כתושבים רבים אחרים של הכפר בית ג'אן, לפיצוי בסך 100,000 ₪ בגין אדמות אלקובעה, אדמות שהחזיקו תושבי בית ג'אן בסמוך ליסוד המעלה. המשיב מס' 2 מכר לתובע את זכויות הפיצוי שלו, אך המנהל, המבקש, מתחמק מביצוע התשלום, על אף הודאתו בזכות הפיצוי של המשיב מס' 2.

לכתב התביעה צורף מכתב מאת המבקש, המפרט שמות הזכאים לפיצוי (מכתב מיום 7.5.02), וביניהם – המשיב מס' 2; הסכם מכר לפיו מוכר המשיב מס' 2 לתובע את זכויותיו לפיצוי; יפוי כוח בלתי חוזר; פרסום שערך המבקש בעיתונות הערבית, כולל רשימת זכאים.

4. הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה לכתחילה ללא תצהיר, אך בהמשך צורף גם תצהיר בתמיכה לבקשה.

על פי הנטען בתצהיר, עם קבלת התביעה פעל ב"כ המבקש לבירור העובדות הנחוצות. הוא אף ביקש מב"כ התובע הסכמתו לארכה להגשת כתב הגנה, אך בשל עומס עבודה רב, וטעות אנוש שנבעה מאותו עומס, לא דאג להגשת בקשה מתאימה לביהמ"ש, והמועד (המוארך) להגשת כתב ההגנה חלף. מיד כשנודע לב"כ המבקש כי ניתן פס"ד בהעדר הגנה, פעל בדחיפות להגשת הבקשה לביטולו.

בתצהיר נטען, כי המשיב מס' 2 אינו זכאי לפיצוי על פי הקריטריונים שנקבעו, הואיל ואחד הקריטריונים נוגע לכך שאביו של הטוען לזכות הינו יליד בית ג'אן, ואילו אבי המשיב מס' 2 נולד בעין אל אסד. עוד נטען, כי בין יתר תנאי הפיצוי נקבע, שהזכות לפיצוי אינה עבירה. הואיל והמשיב מס' 2 למעשה אינו זכאי לפיצוי, הרי שהוא אינו יכול להעביר לאחר זכות שאין לו.