ת"א 35826-09-13 עודה ואח' נ' חידר ואח'

בקשה למתן פטור מתשלום המחצית השנייה של האגרה (להלן: הבקשה).

אקדים ואציין כי דין הבקשה להידחות משני טעמים: הראשון – הבקשה אינה נתמכת בתצהיר לאימות העובדות הנטענות בה. השני – הטענות המועלות בבקשה אינן מצדיקות מתן פטור מתשלום האגרה.

אכן, ולנוכח הכרזתו של המבקש פושט רגל, יש להניח כי מצבו הכלכלי קשה ואינו מן המשופרים. יחד עם זאת, הכרזה על המבקש פושט רגל מהווה אך ורק ראיה לכאורה להעדר יכולת כלכלית, כלשונה של תקנה 14(ד) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007. מכאן, ועל מנת לבחון את הבקשה כדבעי, היה על המבקש לפרוש תשתית עובדתית מפורטת והולמת להוכחת מצבו הכספי ולצרף אסמכתאות רלוונטיות לעניין, ולא להסתפק בציון העובדה כי הוכרז פושט רגל (ראו: ע"א 4222/10 שרון אלמקייס נ' זיו אביאל ואח' (15.6.2010), ע"א 6930/14 דן כוכבי ואח' נ' כונס הנכסים הרשמי ואח' (22.2.2015), וכן ע"א 866/15 פארס פארס נ' עו"ד גיל הירשמן ואח' (4.3.2015)).

בנידון דנן, המבקש נמנע מלפרוש תשתית עובדתית מלאה אודות הכנסות בת זוגו, נמנע מלצרף אסמכתאות שילמדו על גובה הכנסתו והכנסת בת זוגו ונמנע מלצרף חוזה שכירות או כל אסמכתא רלוונטית להוכחת טענותיו. בהקשר זה למותר להוסיף ולציין עוד, כי מעיון בדו"חות על הכנסות והוצאות לחודשים מרץ - אפריל 2014 וינואר – פברואר 2015, שצורפו לבקשה המבקש הצהיר על הכנסה חודשית שלו ושל בת זוגו בסך של 8,300 ₪. ואילו, בבקשה דנן המבקש מתעלם לחלוטין מהכנסת בת זוגו.

יתרה מכך, בהחלטתו בתיק הפש"ר (ראו: החלטה מיום 16.9.2013 בפש"ר 58244-06-13) בית המשפט המחוזי קבע מפורשות, כי המבקש "רשאי לנהל חשבון בנק ביתרת זכות בלבד, ובלבד שלא ייעשה שימוש בכרטיסי אשראי ובפנקסי שיקים ויהיה רשאי למשוך כספים שהופקדו לחשבון זה ובלבד שלא תיווצר בו יתרת חובה", וכי המבקש "אף רשאי לקבל לידיו כספי משכורת ולמשוך כספי משכורת שייכנסו לחשבון הבנק שלו ובלבד שלא תיווצר יתרת חובה בחשבון".

אלא מאי? לבקשה לא צורף כל תיעוד העשוי ללמד על מצב חשבון הבנק של המבקש ועל תנועות הכספים בחשבונו, והמבקש לא העלה בבקשתו כל טיעון עובדתי בהקשר זה.

לא זו אף זו, המחצית הראשונה של האגרה, שעמדה על סכום השווה לסכום המחצית השנייה נשוא הבקשה, שולמה על ידי המבקש חרף הכרזתו פושט רגל. עובדה זו, ובהעדר כל טענה לקיומו של שינוי נסיבות מהותי שחל במצבו הכלכלי של המבקש לאחרונה, מהווה אינדיקציה ממשית ליכולתו לגייס את הסכום הנדרש אף כעת.

לאור האמור לעיל, ובהינתן העובדה כי המבקש משלם לכונ"ר תשלום חודשי בסך של 350 ₪ בלבד, שוכנעתי כ דין הבקשה להידחות, וכך אני מורה.

לאור התוצאה אליה הגעתי לעיל, לא אדרש לבחינת סיכויי התביעה וליתר דיוק, לבחינת קיומה של עילת תביעה.

משלא נדרשה תגובת הצד שכנגד, איני עושה צו להוצאות.