ת"א 35663-04-13 כמאל נ' אמין ח'נפר ואח'

הנתבעים הינם תושבי איו"ש שהוגשה נגדם תביעה אזרחית. הואיל וקיימת אינדיקציה לסיכון בטחוני אם תותר כניסת הנתבעים לישראל, הותנתה כניסתם בליווי מאבטחים בהתאם לנוהל שקבעה מדינת ישראל להתרת כניסתם של תושבי איו"ש בעלי אינדיקציה לסיכון בטחוני לישראל, לצורך הליכים משפטיים. הצדדים חלוקים בשאלה מי צריך לשאת בהוצאות אבטחה אלה.

הנתבעים טוענים כי על המדינה לשאת בהוצאות האבטחה, כפי שהיא נושאת בעלות הבאתם של אסירים לבית המשפט לצורך הליכים משפטיים. לחילופין, על התובע, שיזם את ההליך, לשאת בהוצאות אלה.

התובע טוען כי חובת הנשיאה בהוצאות האבטחה מוטלת על תושב איו"ש, בין שהוא התובע ובין שהוא הנתבע.

לאחר עיון בטיעוני הצדדים ביקשתי לקבל אף את עמדת המדינה. המדינה טענה כי הוצאות האבטחה הן חלק מהוצאות ניהול ההליך, ומן הדין להשיתן על הצדדים להליך ולא על המדינה.

מקובלת עליי עמדת המדינה כי הוצאות האבטחה הן חלק מההוצאות הכרוכות בניהול ההליך האזרחי, ולכן אין מקום לחייב את המדינה לשאת בהן.

אינני מקבלת את עמדת התובע, כי בכל מקרה יש לחייב את תושב איו"ש לשאת בהוצאות האבטחה, בין שהוא נתבע ובין שהוא תובע. בשני המקרים שהזכיר התובע בטיעוניו היו תושבי איו"ש התובעים בהליך, ועל כן חויבו הם לשאת בהוצאות האבטחה. ואילו במקרה זה תושבי איו"ש הינם הנתבעים בהליך, ואיני חושבת כי יש מקום, בשלב זה, לחייבם לשאת במלוא הוצאות האבטחה. התובע הוא זה שבחר להגיש תביעתו בבית משפט בישראל, ואין מקום לפוטרו בשלב זה לגמרי מלשאת בהוצאות הנובעות מכך.

לפיכך אני מורה כי בשלב זה יישאו שני הצדדים בהוצאות האבטחה בחלקים שווים, דהיינו התובע יישא במחצית והנתבעים יישאו במחצית.

הצדדים יסדירו כניסתם של הנתבעים לישראל בליווי חברת אבטחה, לרבות תשלום לחברה, ויודיעו על כך לבית המשפט עד יום 31.7.15. כשתתקבל הודעה כי הדבר הוסדר, יקבע התיק לישיבת הוכחות.

לתזכורת פנימית ביום 2.8.15.