ת"א 35631-10-12 ג'וליאן נ' אוחנה

לפני בקשה מיום 5.1.17 לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה ביום 9.6.13 וכן בקשה להארכת מועד להגשת הבקשה.

לטענת המבקש, הוא לא קיבל את התביעה בטרם מתן פסק הדין וגם לא את פסק הדין.

המבקש לא התגורר בדירה במועד הרלבנטי מאחר וגרושתו היתה מאד אלימה כלפיו וכלפי רכושו והוא בחר בעצת המשטרה לעזוב את הדירה. אם בוצעה מסירה היא לא בוצעה לידיו ואף אישור המסירה לא מצביע על מסירה לידיו. פסק הדין ניתן מבלי שהיתה לו אפשרות להתגונן ויש לבטלו מחמת הצדק.

לגופה של תביעה, המבקש שילם את דמי השכירות במלואם ופינה את המושכר במועד, זאת מעבר לטענה שבשל אלימות גרושתו החוזה סוכל ולא הופר על ידו.

המבקש נפגע בתקופה הרלבנטית בתאונת דרכים קשה ולכן לא טיפול בעצמו בקבלת דמי השכירות ומכאן ככל הנראה המסקנה המוטעית כי אלו לא שולמו. המבקש צרף תצהיר לתמיכה בטענותיו.

לטענת המבקש הוא בעל אמצעים כלכליים מועטים ולכן נדרש לקבל סיוע משפטי בהגשת הבקשה. אישור הייצוג התעכב ויש בכך טעם מיוחד להארכת המועד להגשת הבקשה לביטול פסק הדין. בתצהירו טען המבקש כי קיבל את פסק הדין רק לפני כשלושה חודשים ואז פנה מיד לסיוע המשפטי.

לטענת המבקש, הוא התגורר בדירה עם אשתו השניה, הסובלת מבעיה נפשית. היא פונתה מהדירה על ידי המשטרה בגלל נזקים שגרמה לרכוש, והצדדים התגרשו אחרי שנתיים. לאחר הגירושין הגרושה היתה מתנכלת לו פורצת לביתו, גורמת נזקים וגונבת דברים. היא אושפזה מפעם לפעם בבתי חולים לחולי נפש. התובע מודע לכל הסיפור הנ"ל.

למבקש היו פתקים עליהם חתם המשיב (להלן – התובע) בכל פעם שקיבל כסף בגין השכירות. כמו כן, בתחילת תקופת השכירות הפקיד 15,000 ₪ בהתאם להסכם. הפתקים היו שמורים בביתו אך הגרושה פרצה לבית ששכר וגנבה את כל המסמכים שהיו בבית, כולל תמונות של הילדים, בגדים, מסמכים אישיים, שעון ועוד. בין היתר גנבה את האישורים מהתובע. המבקש בטוח שיצליח להוכיח את התשלומים באמצעות עדים, החברה והחתן של התובע להם שילם.

לדברי המבקש, הוא הגיע להסכמה עם התובע על עזיבת הדירה, שנעשה בתיאום ובמועד לאחר שנפגש עם התובע. ההסכמה היתה שהמבקש יצא מהדירה והתובע יקח את הסכום של 15,000 ₪ שנמצא אלו וישמור את "הדק" שהמבקש בנה ללא תמורה, וזאת בעבור יתרת חוב השכירות וכך נעשה. אשר ליתר רכיבי התביעה, הנזקים בבית נגרמו על ידי הגרושה. המבקש צרף לבקשה ראיות לכאורה לתמיכה בגרסתו.