ת"א 3559-10-14 מסר נ' חאלד

המבקש הגיש (ב-12/3/15) בקשה לביטול פ"ד שניתן כנגדו, באין הגנה, כמו גם לעיכוב הליכי ביצועו של פסק הדין מיום 14/01/2015.

בהחלטה מיום הגשת הבקשה הוזמנה תשובת הצד שכנגד, ונקבע גם זאת: "...הפקדתו של עירבון בן 5,000.00₪, בתיק זה, תשכלל עיכוב הליכי ביצועו של פסק הדין השייך, עד להחלטה אחרת..."

עירבון לא הופקד, עד כה ומכאן שאף לא עוכבו הליכי ביצועו של פסק הדין.

בקשת המבקש נסמכת בתצהירו מיום 10/03/2015, בו מוצהרות גם עובדות אלו:

"4. הנני להצהיר בזאת כי אינני חייב למשיב מאומה וכי אם בכלל אחויב , הרי אנוכי לא הבעלים של הרכב, מה גם שהרכב נשוא כתב התביעה מבוטח בביטוח מקיף..."

"6. הנני להצהיר בזאת כי מיד עם קבלת כתב התביעה, פניתי לחברת ההשכרה אשר ביקשה ממני למסור לה את כתב התביעה והבטיחה לי להגיש בשמי כתב הגנה..."

תשובת התובעת מיום 14/04/2015, משתרעת על פני 20 עמודים(!), נסמכת בשלשה תצהירים ומציינת גם זאת:

המבקש אינו מציין כלל מתי (וכיצד) נודע לו על פסק הדין.

כעולה מתצהירו של ב"כ המשיב לאחר שניתן פסק הדין נשוא הבקשה, ביום 19/01/2015 הגיש המבקש כתב הגנה ואף שלח עותק אל ב"כ המשיב, באמצעות משרדו של עוה"ד אסף ורשה.

לאחר מכן, ב-21/01/2015, שלח ב"כ המשיב למשרד עו"ד וורשה, את כתב התביעה, את פסק הדין ודרישה לתשלום החוב הפסוק.

מכאן, שפסק הדין הודע למבקש עוד ביום 21/01/2015, ולכן הגשת בקשתו הייתה למעלה מ30 הימים הקצובים לשם כך, בלא שנתבקשה ארכה לעשות כן.