ת"א 35585-07-13 מילוא נ' קהת ואח'

1.ביום 24.11.15 ניתן פסק דין בתביעת לשון הרע שהוגשה.

על פסק הדין הוגש ערעור.

בית המשפט המחוזי קבע ביום 10.10.16 כהאי לישנא: "התיק מוחזר בזה לבית משפט השלום, כדי שזה ישלים את פסק דינו, ויקבע ממצאים בכל הנוגע לעדותה של אלמונית ולעדותו של המערער ביחס לגרסתה.

ככל שיהיה בממצאים אלה כדי להשפיע על תוצאות ההתדיינות - ייתן פסק דין מתוקן, לאחר מתן אפשרות טיעון לצדדים" (ע"א 35766-01-16) .

בהחלטת בית המשפט המחוזי נדחתה בקשת התובע לחקור את אלמונית ולהביא עדים נוספים.

בית המשפט המחוזי קבע כי אין מקום לחקירה נוספת של אלמונית ואין מקום לערוך "מקצה שיפורים", "הן לעניין חקירות נוספות של אלמונית, ולא כל שכן לעניין הזמנת עדים נוספים".

2.על החלטת בית המשפט המחוזי הגיש התובע בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון ובה טען, בין היתר, כנגד דחיית בקשתו לחקור בשנית את אלמונית ולהביא עדים נוספים עם החזרת התיק לבית משפט השלום.

בית המשפט העליון קבע כי אין כל פגם בקביעה שבית משפט השלום לא יידרש לראיות נוספות וכי הדבר נעשה כדבר שבשגרה במקרים רבים (רע"א 8722/16 יונתן מילוא נ' חנה קהת ואח' (08.12.16)).

3.עתה מבקש התובע ליתן צו לארכיון צה"ל להמציא לידיו את כל המסמכים שפורטו בתעודת עובד ציבור של ארכיון צה"ל וכן להורות לנתבעות להמציא לתובע את כל המסמכים שנתבעת 2 העידה עליהם שנשלחו בשמה או בשם הנתבעת 3 למוסדות שונים.

יצוין שהבקשה הוגשה בתחילה לבית המשפט המחוזי, אך זה החליט שהבקשה תידון בפני.

4.דין בקשת התובע להידחות.

החלטת בית המשפט המחוזי והחלטת בית המשפט העליון ברורות ונהירות.

התיק הוחזר אך ורק באשר לקביעת ממצאים בכל הנוגע לעדותה של אלמונית ולעדותו של התובע ביחס לגרסתה.

החלטת בית המשפט המחוזי שלא להתיר הזמנת עדים נוספים, תומכת במסקנה שבית המשפט המחוזי לא התיר להביא ראיות נוספות והדברים גם עולים מהחלטת בית המשפט העליון לפיה אין מקום להידרש לראיות נוספות.