ת"א 35545-09-13 דיק נ' דיק

1. התביעה היא תביעה לפינוי ולתשלום דמי שימוש ראויים.

התובע טוען כי הוא בעל זכויות בחלק מחלקה 2 בגוש 8750 וכי השכיר לנתבע את חלקו (להלן- הנכס), על פי הסכם שכירות שהתחדש מידי שנה. לטענת התובע הסכם השכירות היה בעל פה וזאת לאור האמון שהיה בין הצדדים, שהם בני דודים.

התובע טוען כי הנתבע שילם תקופה מסוימת דמי שכירות, חלקם במזומן וחלקם בדרך של ביצוע עבודות מסגרות בבניין השייך לתובע ובביתו של התובע, אך לאחר מכן חדל מלשלם. לטענת התובע כבר שנים שהנתבע לא משלם לו דמי שכירות, והוא גם מסרב לפנות את המושכר.

התובע טוען כי דמי השכירות שסוכמו בין הצדדים בשנת 1998, עמדו על סך של 4,000 ₪ ואילו משנת 2007 דמי השכירות הראויים לפי מחיר השוק הם 7,000 ₪ בשנה.

לפיכך, הוגשה תביעה זו.

2. הנתבע מכחיש את טענות התובע. לטענתו, הוא מעולם לא שכר את הנכס מהתובע, אלא הוא יושב בחלקה ובנכס, מכוח זכויותיו כיורש. לטענת הנתבע גם הוא וגם התובע הם יורשים וזכויותיהם בחלקה ובנכס מקורן בזכויות הוריהם, שהיו אחים. לטענת הנתבע, אין חלוקה בין היורשים והתובע אינו זכאי לכן לפנותו מהנכס.

3. התובע העיד בפניי ועדותו הותירה רושם מהימן מאוד. מעבר לכך שעדותו הייתה סדורה ועקבית, היא גם נתמכה במסמכים שהוצגו על ידו.

להוכחת טענתו, לפיה הוא בעל הזכויות בנכסה, הציג התובע הסכם שכירות, שלפיו השכיר את הנכס שבמחלוקת למר מוניר מוראד קעדאן (להלן – מוניר), וזאת עוד בשנת 1993. התובע

טוען כי לאחר שתמה תקופת השכירות, שמכוחה החזיק מוניר בנכס, הוא השכיר את הנכס לנתבע.

הנתבע מודה כי הוא נכנס לנכס לאחר שמוניר עזב אותו, ובכך יש משום חיזוק לגרסת התובע.