ת"א 35516-05-13 א' ח' נ' מנורה מבטחים - חברה לביטוח בע"מ ואח'

1. ענייננו בתביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע, כנטען, בתאונה מיום 19/5/08 (להלן: "התאונה" או "האירוע"), בשעה 11.20 או בסמוך לכך, בעת שניסה לעלות לרכב מסוג סיטרואן מ.ר. 65-720-61 (להלן: "הרכב"), כשהוא מותנע לצורך נסיעה עם אחיו ע' ואביו-הנהג-נתבע מס' 2 (להלן: "ק'"). לפתע אחיו שהתיישב במושב הקדמי טרק כנטען בטעות את דלת הרכב על ידו הימנית של התובע, דבר שגרם לפגיעה קשה בידו הימנית ולכריתת הזרת.

2. התובע טוען, כי התאונה אירעה עקב שימוש ברכב מנועי ו/או בעת עלייה לרכב לצורכי נסיעה, והיא בגדר תאונת דרכים, כמשמעותה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה -1975 (להלן: "החוק").

3. הנתבעת טענה להגנתה, בין היתר, כי התובע נפגע, אם נפגע, בנסיבות שונות לחלוטין מאלו להן טוען, וכי אין המדובר במקרה הבא בגדר "תאונת דרכים", כמשמעות מונח זה בחוק. בנסיבות אלו לא העניקה הנתבעת ייצוג משפטי לק'.

4. ק' הודה בכתב הגנתו באירוע התאונה, כמתואר בכתב התביעה, וביקש לדחות את התביעה נגדו עקב קיומו של כיסוי ביטוחי תקף ומלא מצד הנתבעת, ולחייבה לשלם את מלוא נזקי התובע.

5. בדיון שהתקיים ביום 11/6/2014 ביקש ב"כ הנתבעת לפצל את הדיון, באופן ששאלת החבות תידון תחילה, הואיל והמדובר לטענתו באירוע מבוים. הוא אישר כי התובע אכן נפצע באצבע, אך טען שהדבר לא קרה ברכב. מנגד, טען ב"כ התובע כי אין ספק שהתאונה קשורה לרכב, ויש עדים לה. בהתאם, קבעתי כי ישמעו קודם הוכחות בשאלת החבות.

6. ביום 26/3/2015, נשמעו עדויות הצדדים: מטעם התובע העידו הוא, אביו ק', ואחיו ע'. ב"כ הנתבעת טען לפרוטוקול, כי אין לו עדים, וכי הוא משחרר את החוקר. לאחר מכן נשמעו סיכומי ב"כ הצדדים בעל-פה, הוגשה השלמה בכתב לסיכומי הנתבעת, התבקשה תגובת ב"כ התובע להשלמה זו עד יום 30.3.15, אך לא הוגשה התייחסות כאמור.

נסיבות התאונה:

7. לאחר ששמעתי את העדויות, הסיכומים, ועיינתי בחומר המצוי בתיק, הגעתי למסקנה, כי אין ליתן אמון בגרסת התובע ועדיו לגבי נסיבות התאונה. ההתרשמות מהתובע ועדיו לא הייתה חיובית, ובגרסאותיהם נמצאו תמיהות, פריכות וסתירות היורדות לשורשו של עניין, כאשר לא מצאתי כי יש בעדויות ק' וע' חיזוק לגרסת התובע, וניכר בעדויותיהם שהם מנסים לתמוך בגרסת התובע בכל מחיר, גם שהדבר גורם להם להעיד עדות שאינה עולה בקנה אחד עם ההיגיון והשכל הישר, ואנמק.

8. בכתב התביעה, תואר אירוע התאונה כדלקמן: "ביום 19.5.08 בשעה 11:20 או בסמוך לכך, ובעת שניסה התובע לעלות לרכב מסוג סיטרואן...כשהוא דלוק לצורך נסיעה עם אביו...לפתע אחיו שהתיישב במושב הקדמי טרק בטעות, את דלת הרכב על ידו הימנית של התובע דבר שגרם לפגיעה קשה בידו הימנית ולכריתת אצבע מס' 5 (אצבע הזרת) שבידו הימנית...". אלא, שמתעודת חדר מיון מיום התאונה (נ/12), לא עולה כי התובע נפגע מרכב. התובע התקבל לחדר מיון בבית-חולים רמב"ם, בשעה 12.03, ובמדבקה המופיעה בצד השמאלי של תעודת חדר המיון, צוין תחת סיבה: "נפילה, חבלה, חתך", ואילו בצד הימני נכתב בכתב יד, תחת סעיף סיבת ההפניה: "נסגרה דלת על אצבע 5 כף יד ימין", כאשר תחת סעיף בדיקה רפואית, תת סעיף בעיה עיקרית, נרשם בין היתר: "לדבריו נחבל עי דלת כבדה באצבע 5 כף יד ימין" (ההדגשות לא במקור – ר.נ.). ויובהר, לא נכתב רכב בתעודה זו, והכיתוב הינו ברור מאוד, כך שהכוונה היא לדלת כבדה, ולא "מדלת רכבה" כטענת ב"כ התובע בסיכומיו (ראה עמ' 33, שורות 14-15). יש להניח, כי לו התאונה הייתה מתרחשת בזיקה לרכב, הדבר היה בא לידי ביטוי בתעודת חדר המיון, לרבות בסיווג האירוע מלכתחילה כתאונת דרכים.

9.ב"כ התובע טען בסיכומיו כאמור, כי בתעודה נכתב מ"דלת רכבה", כאשר ב"כ הנתבעת רק זורק השערות לגבי אופן התרחשות האירוע.