סיוסה נ' חיים ואח'

תביעה כספית, שמהותה תשלום חלק יחסי בשווי נחלה חקלאית, שלגביה נחתם בין הצדדים הסכם שיתוף.

רקע ועובדות:

1.הנתבעת הינה אלמנתו של דן (דני) חיים ז"ל (להלן:- "המנוח"), אשר הלך לבית עולמו, במפתיע, בחודש אוגוסט 2015.

המנוח היה בעליו של משק חקלאי במושב חלץ, שבו התגורר יחד עם בני משפחתו ובנוסף, ירש משק חקלאי מאמו, משק מספר 89 במושב חלץ (להלן:- "המשק" או "הנחלה"), הוא המשק מושא התובענה שלפנינו.

ביום 17.10.10, נחתם בין המנוח ואשתו, הנתבעת, מצד אחד ובין מתן חזיז (להלן:- "מתן") מצד שני הסכם מכר, לפיו המשק נמכר למתן תמורת סכום של מיליון ₪.

ביום 28.3.12 נחתמו תצהירי ביטול עסקה עבור רשויות מיסוי המקרקעין, על פיהם בוטלה עסקת המכר.

בהתאם לתצהיר הביטול, עסקת המכירה בוטלה כיוון שמתן חזר בתשובה, עבר להתגורר בירושלים ולא היה מעוניין להתגורר במושב.

עוד צויין בתצהירי הביטול, כי הרוכש שילם/משלם למוכר במסגרת ביטול ההסכם את הסכום של 500,000 ₪.

ביום 12.4.12, נחתם בין המנוח והנתבעת, מצד אחד, ובין התובע, מר ציון סויסה (להלן:- "התובע" או סויסה"), מצד שני, ובין מר אבי חזיז (להלן:- "חזיז"), אביו של מתן, מצד שלישי, הסכם שיתוף בנחלה.

בהתאם להסכם זה, כל אחד מהצדדים להסכם הינו בעליו של 33% מהמשק (האחוז הנותר הוקדש לצדקה), כאשר הוסכם, כי המשק יירשם על שם המנוח.

כאמור, בשנת 2015 נפטר המנוח.

ביום 29.10.18, נחתם בין התובע ובין הנתבעת הסכם שיתוף חדש, לפיו השניים הם בעלי זכויות בחלקים שווים במשק.

עוד הוסכם בהסכם השיתוף החדש, כפי שהוסכם גם בהסכם השיתוף הראשון, כי אם מי מהצדדים יבקש למכור את המשק, הרי שלצד השני תהיה זכות סירוב ראשונה וכן נאסר על הנתבעת, כבעלת המשק הרשומה, לעשות במשק כל דיספוזיציה.

2.בתביעה אותה הגישו התובע ואבי חזיז כנגד הנתבעת, תבעו חזיז והתובע את פירוק השיתוף במשק.

בתביעתם תיארו התובעים את השתלשלות הדברים כך שהתמורה על פי הסכם המכר עם מתן שולמה. לאחר ביטול עסקת המכר, עקב אילוציהם של חזיז ומתן, נחתם הסכם השותפות הראשון, כאשר במסגרתו אמור היה המנוח לשלם עבור רכישת חלקו, אך לא עשה כן, תוך שהוא מתחייב לשלם עבור חלקו במשק.

לאחר פטירתו של המנוח, פנה אסף חיים, בנו של המנוח, אל התובע וביקש ממנו, כי ירכוש את חלקו של המנוח במשק, זאת למרות שהמנוח לא שילם את תמורתו.