ת"א 35209-11-14

1.עניינה של החלטה זו בבקשה למתן סעד זמני, אשר בגדרה מבוקש "לעכב את הליכי ההוצאה לפועל בתיק הוצל"פ שמספרו 03-18989-14-3, שננקטו כנגד המבקשים בכלל ובמיוחד את הליכי הפינוי וכינוס הנכסים ע"י המשיב 2, ביחס לבית המגורים היחיד בבעלותם של המבקשים, ברח' רצאבי 3, שכונת בית ישראל, ירושלים, הידוע כגוש 30086, חלקה 74, ספר 1015, דף 3607".

2.הבקשה הוגשה במקביל להגשת תביעה שהסעד המבוקש בה הוא הצהרה כי המשכנתה שמכוחה נפתח תיק ההוצאה לפועל הנ"ל היא בטלה ומבוטלת.

3.במסגרת התביעה והבקשה טוענים התובעים כלפי הבנק טענות בדבר "הפרות חובות חקוקות כלפיהם, רשלנות, פעולות שלא בתום לב לשם השגת בטחונות לבנק על חשבון המבקשים ופגמים במסמכים".

4.אין מחלוקת כי המשכנתה על הדירה של התובעים הוטלה כבטוחה להלוואה שנתן הבנק לאדם אחר (ישראל קרויס), שהיה לקוח נכבד של הבנק, לצורך בניה שלו בבנין שבו מצויה הדירה. בשל אותה בניה גם איפשר אותו לווה לתובעים להתגורר בדירה אחרת, ברח' לייב דיין.

5.בתחילה ניתן צו ארעי ולאחר מכן התקיימו דיונים. במהלך הדברים עלו רעיונות פשרה שונים (שלא הניבו פרי) וניתנה לצדדים הזדמנות לחקור עדים ולהעלות טיעוניהם.

6.בנוסף לנתונים שעל יסודם נדון הסעד המבוקש בראשית הדרך, הרי שההכרעה הנוכחית באה בהינתן נתון נוסף והוא שהתובעים פונו מהדירה ברח' לייב דיין (שהעמיד לרשותם הלווה) וכי בשלב הנוכחי הם חזרו לדירה שלגביה מבוקש הסעד הזמני (ראו פרוטוקול מיום 8.7.15).

7.לאחר שקילת המכלול הגעתי למסקנה כי יש ליתן צו מניעה זמני המונע פינוי התובעים עד מתן פסק דין בתביעה. לעומת זאת, אין ליתן צו המונע מהלכים אחרים של כינוס הנכסים והליכי הוצל"פ אחרים (ככל שהדבר רלבנטי).

8.לתוצאה דלעיל אני מגיע בעיקר לנוכח מה שמקובל לגבי סעד זמני שעניינו מניעת פינוי מדירת מגורים. בעניינים דומים המגמה היא שלא לאפשר פינוי בטרם פסק דין חלוט של פינוי. כיוון שכך, אפילו לגבי מי שנקבע לגביו בפסק דין שיש לפנותו, יעוכב בדרך כלל ביצועו של פסק דין הפינוי עד הכרעה בערעור ולא אחת אפילו עד הכרעה בבקשה למתן רשות ערעור על פסק הדין שבערעור. מכח מגמה זו גם ניתנים ביד רחבה סעדים זמניים, שתכליתם למנוע פינוי או מצב השקול לו, בטרם מיצוי ההליכים (ראו למשל: י' זוסמן, סדר הדין האזרחי (1995) 859; רע"א 4978/01 שלום ציון נ' בנק המזרחי (4.10.01); רע"א 6994/00 בנק מרכנתיל נ' אמר, פ"ד נו(1) 529 (2001); רע"א 3613/01 מיארה נ' מרזים (1.7.01); רע"א 4842/01 הושמנד נ' ורטהיים (16.10.01); רע"א 10895/02 מרטין נ' בנק הפועלים (5.5.03); וראו גם שו"ת מהרי"ק, שורש קצ"ד).

9.במקרה דנן מדובר במצב עניינים מיוחד, אשר בו הוטלה משכנתה על דירה שבבעלות התובעים לטובת הלוואה לאדם אחר. התובעים גם הצביעו על אפשרות שבהמשך לכך ובכלל, היו ליקויים בהתנהלות הבנק במה שנוגע להסברים שניתנו להם ולפעולות שננקטו בבנק לצורך אותה משכנתה.