ת"א 3520-12-12 צורדקר נ' הכשרה חברה לביטוח בע"מ

הצדדים הסמיכוני לתן את פסק הדין לפי סע' 4(ג) של חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, והגישו סיכומים בכתב.

התובע יליד 1946, נפגע בתאונת דרכים מיום 12.5.11, בהיותו כבן 65. כיום הנו כבן 68. הוא נסע באוטובוס בכביש הערבה, שפגע ברכב פרטי. לדבריו נספו כל יושבי הרכב לבד מתינוקת. לדבריו צפה בתוצאות הקשות של התאונה דרך חלון האוטובוס. מומחית מטעם ביהמ"ש בתחום הנפשי, קבעה נכות זמנית בשיעור 10% למשך שנה מהתאונה, ולאחר מכן נכות צמיתה בשיעור 5%. המוסד לביטוח לאומי קבע כי התאונה אינה תאונת עבודה.

בין הצדדים מחלוקת בשאלה אם יש לסווג התובע כנפגע ראשוני או משני. התובע טוען שנזקו הנפשי הוא פוסט טראומטי עקב מעורבותו הישירה בתאונה, ולכן אין לסווגו כנפגע משני. הנתבע טוענת שכל הנזק הנפשי בא לו לתובע כנטען בשל צפייה בפגיעתם וסבלם של אחרים. לכן יש לסווגו כנפגע משני. ככל שמדובר בנפגע משני – טוענת הנתבעת שאין כלל זכאות לפיצוי (לכל הפחות בגין כל נזק נפשי, ולטעמה לא טען התובע לכל נזק אחר) , לפי הלכת אלסוחה וגלגוליה. הנתבעת מפנה לכך שאין קרבה מדרגה ראשונה בין התובע לבין הנפגעים, וגם שעור הנכות שנקבע אינו מקיים חומרת הפגיעה הנדרשת ביחס לנפגע משני.

עובר לתאונה עבד התובע כמפעיל מחשב. הוא הוסיף לעבוד באותו מקום עבודה ויצא לפנסיה בגיל 67, במאי 2013. מאז הוסיף לעבוד באותו מקום עבודה אך הפעם דרך חברת כ"א, בחצי משרה.

התובע טוען להפסדי שכר בעבר אולם התלושים אינם חושפים הפסד כזה. כמו כן טוען התובע להפסד השתכרות לעתיד, להפסד תנאים סוציאליים, הוצאות רפואיות, ועזרת צד ג' לעבר ועתיד. הנתבעת טוענת שיש לפסוק רק נזק לא ממוני, אם תתקבל התביעה, שכן נזקים אחרים לא נגרמו כלל, לרבות הוצאות טיפולים שהנם על קופ"ח בכל מקרה, לאור חוק ההתייעלות הכלכלית.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים אני מחייב הנתבעת לפצות את התובע בסך של 10,000 ₪. לבד מזאת תשא הנתבעת בסך 1243 (סכום כולל) כשכ"ט עו"ד, החזר חלקי משכר מומחית ביהמ"ש בה נשא התובע בסך של 3000 ₪ , וכן תשיב לתובע 686 ₪ בגין אגרה ראשונית. הסכומים שנפסקו ישולמו תוך 30 יום.

לאור כמות הישיבות והדרך הדיונית – פטור מיתרת אגרה.