ת"א 3517-09-13 חמיאס נ' שומרה חב' לביטוח בע"מ

התובע, יליד 1951, הגיש תביעה זו לפיצוי כספי בגין נזק גוף שנגרם לו בתאונת דרכים ביום 26.4.2013, ע"פ חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה 1975.

כיוון שמדובר גם בתאונת עבודה, נקבעה ע"י המוסד לביטוח לאומי נכות ע"פ דין. מדובר בנכות צמיתה בשיעור של 5% בגין מגבלה קלה מאד בתנועות הצוואר, בהתאם לפריט 37 (5) (א) (חלקי) לתוספת לתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז 1956, וכן מנכות צמיתה בשיעור של 10% בגין מגבלה קלה בתנועות עמוד שדרה מתני, בהתאם לפריט 37 (7) (א) לתוספת לתקנות הנ"ל. הועדה ציינה כי לחובת התובע עבר עם סבל משמעותי בעמוד השדרה המתני, אולם ללא תיעוד על מגבלת תנועה, ולכן אין מקום לניכוי בגין מצב קודם.

עיינתי בכתבי הטענות, בחוות הדעת ובתחשיבי הנזק שהגישו הצדדים, והבאתי בחשבון, בין מכלול השיקולים, גם את השיקולים הבאים: מדובר בנכות צמיתה בשיעור כולל של 14.5% ; התובע שהה 49 יום באי כושר, בגינם קיבל שכר כדמי פגיעה ולאחר מכן שב לעבודתו ; הנתבעת טענה, כי תבקש רשות להביא ראיות לסתור את קביעת מל"ל, שהתעלם מתיעוד רפואי לגבי מגבלות בתנועת עמ"ש מתני בעבר ; הנתבעת טענה כי בעברו של התובע מגבלות רפואיות רבות, בגינם אף אושרה לתובע מגבלה פיסית בעבודתו ; התובע טען להפסדי שכר מוכחים לגבי העבר ; הנתבעת טענה כי אין כל אסמכתא לאבדן שכר בעבר ; הנתבעת טענה כי התובע נמצא שנים ספורות טרם פרישה מהעבודה, ומסתמא יישאר באותה עבודה עד צאתו לגמלאות ללא כל פגיעה עתידית בשכרו.

נוכח מכלול השיקולים, הצעת בית המשפט לסיום התיק בפשרה היא כדלקמן:

• בגין נזק שאיננו נזק ממון – 17,500 ₪.

• בגין הפסדי שכר לעבר – 9,000 ₪ (מעבר לדמי פגיעה).

• בגין אפשרות גלובאלית להפסדי שכר לעתיד לרבות הפרשות סוצ' – 34,000 ₪.

• בגין עזרה והוצאות לעבר ולעתיד – 7,500 ₪.

בס"ה עומד גובה הפיצוי המוצע על סך של 68,000. כיוון שתקבולי המוסד לביטוח לאומי בגין התאונה עולים על הסכום האמור, על הנתבעת לשלם לתובע רק 25% מגובה הפיצוי, בהתאם להוראות סעיפים 329-220 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995.