בפני תביעה בגין נזקי גוף ללא טענת נכות. הוסכם בין הצדדים כי למעט עדותה של התובעת, שנשמעה כבר בת.א. 50408-05-13 (להלן: "התיק הקודם") שנמחק מחוסר מעש, לא יישמעו עדויות נוספות, והתיק יוכרע על סמך טיעונים בכתב בצירוף מסמכים רלבנטיים. בין הצדדים הוסכם על דרך הפשרה כי ככל שיפסק פיצוי הוא לא יחרוג מהסך שבין 0 ל- 25,000 ₪ נטו. עוד הוסכם כי בית המשפט לא ינמק את חלוקת האחריות בין הנתבעות לצדדים השלישיים.
טענות הצדדים:
התובעת הינה ילידת 1949, בת 61 במועד התאונה, אחות מוסמכת במקצועה בקופת חולים שירותי בריאות כללית. לטענתה, ביום 2.12.10, עת ביקרה בקניון חיפה המוחזק על ידי הנתבעת מס' 1, בצאתה מחנות השופרסל דיל שבתוך הקניון נתקלה רגלה בדרכה למעלית, בלולאה מפלסטיק שהיתה על הריצפה. כתוצאה מכך מעדה התובעת, נפלה, ונגרמו לה נזקי גוף. בעדותה מיום 24.3.14 בתיק הקודם, פירטה התובעת כי מדובר היה במעין אזיקון בקוטר של כ- 20 ס"מ שהיה מונח ממש בכניסה לסופרמרקט, במרחק של מטרים ספורים מהמעלית, שנכנס לתובעת שנעלה סנדלים בין האצבעות של שתי הרגליים, דבר שגרם לנפילתה על הכתף השמאלית. כתוצאה מכך נגרם לה לטענתה שבר בכתף, היא פונתה לביה"ח רמב"ם, ולאחר מכן לא עבדה במשך 3 חודשים ועברה טיפולי פיזיוטרפיה. בתקופה זו קיבלה שכר על חשבון ימי מחלה. התובעת טוענת כי לנתבעת 1 אחריות לתאונה עקב היותה הבעלים והמחזיקה של המקרקעין וכי היא הפרה את חובת הזהירות כלפי התובעת. התובעת טוענת כי גם לנתבעת מס' 3 אחריות עקב היותה חברת הנקיון האחראית לנקיון הקניון. התובעת טוענת לפיצוי בגין כאב וסבל, אובדן יתרת ימי מחלה, עזרת צד ג' והוצאות.
הנתבעות 1-2 טוענות לעומת זאת, כי אירוע התאונה מוכחש, כי התובעת לא דיווחה לאיש מגורמי הנתבעת 1 על אירוע התאונה, וכי ככל שאירעה נפילת הנתבעת היא נעשתה בלא קשר למפגע כלשהו. עוד הן טוענות כי אינן אחראיות לנפילה הנובעת מהימצאות לולאת פלסטיק מסיבה לא ידועה על ריצפת הקניון, שכן זהו סיכון מהסיכונים הרגילים של חיי היום-יום, וכי אין זה סביר לפקח על נזקים צפויים מעין אלה. הנתבעות 1-2 מוסיפות וטוענות כי ככל וקיימת אחריות היא מוטלת על הנתבעת 3 שהיתה אחראית על ביצוע העבודות במקום. היא אף טוענת כי הנתבעת 3 אף התחייבה לערוך ביטוח המשפה אף את הנתבעת 1. על כן לטענתה גם צד ג' 2 אחראי לתשלום. הנתבעות 1-2 מוסיפות וטוענות גם לאשם תורם, מאחר והתובעת לא הסתכלה על הריצפה בעת שהלכה. לעניין הנזק, טוענות הנתבעות 1-2 כי לא הוכח.
הנתבעת 3 והצדדים השלישיים טוענים, כי התובעת לא הוכיחה את אירוע התאונה ולא הביאה כלל את טענתה לאירוע לידיעתם, וכי התרופות שלקחה התובעת קודם לאירוע בשל מחלות רקע שונות עלולות לגרום לסחרחורת ולנפילה. עוד הם טוענים כי גרסת התובעת לתאונה אינה עולה מהמסמכים הרפואיים והינה גרסה כבושה. עוד נטען כי גם תיאור התאונה על ידי התובעת עניינו בסיכוני היום יום ואינו מטיל אחריות. באשר ליחסים בינם לנתבעת 1 טוענים הצדדים השלישיים כי עבודתם נעשית לפי שעת עבודה לעובד, ועל פי הוראות הנהלת הקניון ובטיפול 10 עובדים, וכי אין לצפות ממספר קטן זה של עובדים, לתור אחרי כל מפגע. באשר לאחריות החוזית טוענים הצדדים השלישיים כי לא קיבלו על עצמם אחריות למחדלים של המודיעה עצמה וכי לאור ההלכה הפסוקה בגין תניות שיפוי, יש לקבוע כי ההתחייבות לשיפוי אינה חלה על הצדדים השלישיים. עוד טוענים הנתבעת 3 והצדדים השלישיים לאשם תורם של התובעת. עוד הם טוענים כי אין מקום לתשלום בגין פדיון דמי מחלה, וכי ככל ויוכר יש לנכותו בגין תביעה אפשרית של המעביד או לנכות ניכוי רעיוני בגין זכאות לדמי תאונה על פי סעיף 154 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995.
דיון:
אשר לשאלת האחריות, יש ליתן משקל לעובדה כי הנתבעות והצדדים השלישיים ויתרו על הבאת עדים מטעמם. בנסיבות אלה עומדת בעינה חקירתה של התובעת אשר לא נסתרה בחקירתה הנגדית והיתה עקבית וקוהרנטית. בתעודות הרפואיות שלאחר התאונה נרשם מפי התובעת כי מדובר בנפילה בקניון. בכך יש אישור ראשוני לגרסתה של התובעת. נכון הוא כי במסמכים הרפואיים אין פירוט מדויק של הגירסה. לתעודות חדר מיון שנרשמות במועד אירוע תאונה ולמסמכים רפואיים עוקבים ישנה חשיבות מרובה בקביעת מהימנות תובע, אך מצד שני יש לזכור שעסקינן במסמך שמטרתו רפואית, אשר נרשם על ידי הרופא לצרכי טיפול רפואי, ולא רישום מפורט של המטופל עצמו הצופה משפט עתידי. לפיכך אין לדחות גרסה, רק מהטעם שמסמכים אלה אינם כוללים פירוט מפורט של האירוע. קל וחומר, בהעדר סתירות בגרסה, ובהעדר ראיות סותרות נוספות. גם הטענה כי יכול והתובעת סבלה מסחרחורת עקב טיפול תרופתי אינה נראית בעיני. אמנם יתכן כי זו תופעת לוואי שכיחה של תרופות שלקחה התובעת, אך אין בפני ראיה כי התובעת סבלה מאותה תופעת לוואי, באיזה מינון ותוך כמה זמן מלקיחת התרופה מתקיימת תופעת הלוואי, ומה המינון והזמן המדוייק שהתובעת לקחה את התרופה קודם לאירוע. התובעת גם לא נחקרה כלל בשאלה זו. לפיכך, אני מקבל את גרסתה של התובעת לאירוע התאונה.
אני דוחה את טענת הנתבעות כי אירוע נפילה כמתואר על ידי התובעת הינו "מסיכוני היום-יום" שאינם מזכים בפיצוי. הפסיקה מבחינה בין סיכון רגיל הצפוי על ידי המבקר במקרקעין, שאינו מזכה בפיצוי, לסיכון שאינו כזה. הימצאות חומר או מכשול שאינו צפוי במקום יוצר חובת זהירות ומזכה בפיצוי (ראה: ע"א 214/61 וולטר נ' פייזר, פ"ד טו (1) 1789 (1961)). אזיק גדול מפלסטיק המצוי על רצפת קניון, בכניסה לחנות, אינו מסוג הדברים שיש להניח כי יימצאו באותו מקום, ומשלא דאגה הנתבעת 1 להסירו, קיימת לה אחריות. אני קובע כי אחריות זו מוטלת גם על הנתבעת 3. נכון הוא כי לא בכל מקרה מוטלת חבות על חברת נקיון, אך בנסיבותיו של תיק זה, בו לא הובאה בפני כל הוכחה לשיטת העבודה שנטען כי הנתבעת 1 הגבילה כביכול את עבודתה של נתבעת 3 אינני רואה כל מקום לפוטרה מאחריות ישירה מול התובעת (השווה: ע"א (ת"א) 1737/08 קניון איילון ייזום וניהול בע"מ נ' פינקו [ניתן ביום 28.12.2009]. יצויין כי נוכח האמור גם מתייתרות טענות הצדדים השלישיים, באשר לפרשנותה של תניית השיפוי, שכן עסקינן באחריות ישירה של הצדדים השלישיים, ולא באחריות למעשי הנתבעת 1, וממילא גם על פי הפסיקה, אינם פטורים משיפוי. לא מצאתי מקום להטיל אשם תורם. בהינתן העובדה כי אין עסקינן במפגע שקיימת ציפיה כלשהי להימצאותו במקום, אין זה מצופה מאנשים שישפילו ראשם בעת הליכה רגילה בקניון מסחרי מרוצף (השווה: ע"א 2004/92 עירית קרית אונו נ' שחם [ניתן ביום 30.3.1995]).
אשר לנזק, אינני מקבל את טענת התובעת להפסד השתכרות עקב אובדן ימי מחלה. נכון הוא כי ניתן לפצות בגין אובדן ימי מחלה, אך תנאי לכך הינו הוכחת עצם אפשרות הפדיון, לרבות אפשרות צבירתם של ימי המחלה הספציפיים לצורך פדיון. בהעדר הוכחה, אין פיצוי בגין פדיון (ראה: ע"א 481/89 חנונה נ' רשות הנמלים בישראל [ניתן ביום 8.10.1992]). בענייננו, ובמיוחד כשמדובר במי שכבר פרשה לגימלאות, נקל היה להוכיח את אפשרות הפדיון והנזק שנגרם לתובעת בעת הפרישה, ככל שנגרם, אך הדבר לא הוכח. מאחר ואיני פוסק פיצוי בראש נזק זה מתייתרות טענות הצד השלישי לניכוי תביעת המעביד הפוטנציאלית וניכוי דמי תאונה רעיוניים. אשר לשאר הנזקים הנתבעים, נוכח העדר נכות יש לפסוק הפיצוי בסכומים גלובליים. לקחתי בחשבון לעניין זה את העובדה כי כעולה מהמסמכים הרפואיים נגרם שבר בכתפה השמאלית של התובעת שגרר טיפולי פיזיוטרפיה וחופשת מחלה של 61 יום, ומן הסתם גם הגביל בנסיבות אלה את תפקודה של התובעת בביתה דבר שהצריך עזרת צד ג' מעל המקובל.
בנסיבות האמורות אני פוסק לתובעת כדלקמן:
פיצוי בגין כאב וסבל – 12,000 ₪.
פיצוי בגין עזרת צד ג' – 3,000 ₪.
פיצוי בגין הוצאות לרבות נסיעות ותרופות שאינן מכוסות בביטוח בריאות – 1,000 ₪.
סה"כ תשלמנה אפוא הנתבעות ביחד ולחוד לתובעת פיצוי- 16,000 ₪. וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 20 אחוז מהסכום הנ"ל. עוד ישאו הנתבעות בתשלום האגרה. ההודעה לצד שלישי מתקבלת במלואה והצדדים השלישיים ישפו את הנתבעות בגין הסכום שנפסק.
סכום הפיצוי ישולם לתובעת בתוך 30 יום מהיום.
ניתן היום, ה' אייר תשע"ז, 01 מאי 2017, בהעדר הצדדים.
