ת"א 34874-03-13 סאבא נ' קופת חולים מאוחדת

בפני בקשת התובע להגיש כראיה דיסק הצילום של הפרסום הנוגע לשוק אותו הפעיל התובע - (להלן: "הסרטון").

התובע טען כי טרם הושלמה פרשת התביעה וכי הסרטון כבר פורסם באתר אינטרנט מקומי עוד בשנת 2010 והוא מתעד את אחד השווקים שהתובע הקים וניהל בדליית אל כרמל ועוספיה.

מנגד ביקשה הנתבעת לדחות את הבקשה ולחייב את התובע בהוצאות. לטענתה, הבקשה הוגשה בשיהוי, בניגוד להחלטת בית המשפט מיום 21.4.15 שלפיה נקבע כי על התובע להגיש את בקשתו תוך 30 ימים ומאז עברה כחצי שנה ורק עתה ערב ישיבת ההוכחות הקבועה , 20.10.15, מגיש התובע את בקשתו ללא הסבר לשיהוי ותוך התעלמות בוטה מהחלטת בית המשפט.

בנוסף טענה הנתבעת כי בתצהיר גילוי המסמכים מטעם התובע אין כל זכר לראיה הנדונה ולכן גם מטעם זה יש לדחות את הבקשה.

עוד ציינה הנתבעת כי התובע העיד פעמיים בפני בית המשפט ונחקר בחקירה נגדית והגיש שני תיקי מוצגים המכילים עשרות מוצגים והראיה החדשה שמבקש התובע לצרף נוצרה בשנת 2010.

הנתבעת הפנתה לפסיקה והדגישה כי הכלל הוא שבעל דין צריך להגיש את ראיותיו "בחבילה אחת", לטענת הנתבעת, התובע לא הצביע על טעמים סבירים והוגנים המצדיקים סטייה מהכלל. בישיבה מיום 20.10.15 ניתנה לנתבעת ההזדמנות להשלים את טענותיה ביחס לבקשה להגשת הדיסק תוך 21 יום. עד כה טרם הוגשה כל תוספת לטיעוניה ומשחלף הזמן שנקצב לכך, ניתן להסיק כי היא ויתרה על כך או שהיא מסתפקת במה שנטען על ידה עד כה.

לאחר שעיינתי בבקשה, צפיתי בסרטון ושמעתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

תקנה 158(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 - (להלן: "התקנות"), שדנה בהבאת הראיות קובעת, כי:

התובע רשאי לפתוח בהרצאת פרשתו ויביא ראיותיו, לרבות ראיות שבכתב, אחריו רשאי הנתבע להרצות את פרשתו ויביא ראיותיו הוא; בית המשפט רשאי, לפי שיקול דעתו, להרשות לתובע להביא ראיות מפריכות"