ת"א 34872-01-16

התובעת ילידת 1992, היתה מעורבת בתאונת דרכים ביום 2.7.09, כשהייתה בת 16 וחצי.

התובעת נפגעה בברך ובכתף, ונגרמו לה פצעים עמוקים, היא טוענת כי הותירו צלקות מכוערות שגרמו לנכות צמיתה בתחום הפלסטי ומצבה הנפשי הורע בעקבות התאונה כמו כן טוענת לנזק אורתופדי ומבקשת מינוי מומחים בתחומים: האורתופדי, הנפשי והפלסטי.

הנתבעת מתנגדת למינוי וטוענת כי תלונות התובעת קשורות למצב רפואי קודם, אין מסמכים שמהווים ראשית ראיה למינוי המומחים והתיעוד הרפואי שצורף דל ובעיקרו מתייחס לתקופה הסמוכה ליום האירוע.

לגבי התחום הפסיכיאטרי טוענת הנתבעת כי לתובעת לא נגרמה כל פגיעה נפשית והיא מנסה להלביש מצב קודם על התאונה. התיעוד שצורף הינו מוזמן באופן מגמתי וניתן במסגרת פרטית לצרכי המשפט, מה גם שאין רצף טיפולי מה שמעיד כי תלונותיה חלפו.

גם בקשר לתחום האורתופדי לא צורפו מסמכים שיש בהם ראשית ראיה והבקשה מסתמכת על סיכום אשפוז בלבד.

הכרעה:

בתחום האורתופדי: לא מצאתי ראשית ראיה המעידה על פגיעה בתחום זה והבקשה נדחית.

בתחום הפסיכיאטרי: לתיק צורפו מסמכים המעידים כי התובעת סבלה לאחר התאונה מעצבנות יתר, נדודי שינה, פחדים, ואובחנה כסובלת מהפרעת הסתגלות עם סימנים של הפרעה פוסט טראומטית, והיא טופלה בתרופות פסיכיאטריות. המסמכים שצורפו הם של ד"ר גרמן צינובי, שהפנייה אליו היתה באופן פרטי ע"י התובעת אך אין בכך כדי לקבוע כי המסמכים נערכו לצרכי משפט. מהמסמכים ניתן ללמוד על מעקב פסיכיאטרי שהתובעת קיבלה אותו לאורך תקופה אצל הפסיכיאטר ולא ביקור חד פעמי ובו תיאור מגמתי. אני רואה בסיכומי הטיפולים כראשית ראיה מספקת לצורך מינוי מומחה. יש לציין כי פנייה מאוחרת לטיפול נפשי אין בה כשלעצמה כדי לשלול קשר סיבתי בין הפגיעה לתאונה, מדובר בתחום רגיש ואנשים לא ממהרים לקבל טיפול נפשי.

לאור האמור, אני נעתר לבקשה למינוי מומחה בתחום הנפשי. החלטה על מינוי מומחה תינתן ותישלח בנפרד.