פלוני נ' מדינת ישראל - משרד הביטחון

בפני תביעה לפיצוי כספי בגין נזק גוף נטען.

מבוא וטענות הצדדים בתמצית

לטענת התובע, יליד 1959, נגרם לו נזק גוף בשל חשיפה ממושכת לרעש. התובע עובד משרד הביטחון מזה כ-30 שנה, מקצועו ***. התובע טוען כי במהלך שנות עבודתו נחשף באופן ממושך לרעשים מזיקים כתוצאה משימוש במכשירים שונים ונוכח מקום עבודתו. כך, עשה שימוש בדיסק חיתוך, פטישון ועוד. התובע טוען כי הנתבעת לא קיימה הדרכות בטיחות באופן תקין וראוי וכי ההדרכות היו קצרות והתייחסו בעיקר לעבודה בגובה. באשר לאמצעי המיגון טוען התובע כי, בתחילה, הנתבעת לא סיפקה אטמי אוזניים אלא רק צמר גפן. ברם, בשלב מאוחר יותר, כאשר החלה הנתבעת לספק אטמי אוזניים גם זאת לא נעשה באופן תקין ורציף. כך למשל, במקרים בהם האטמים היו נגמרים, לא היו מסופקים חדשים במשך תקופה. עוד טוען התובע כי מקום בו היו מתלוננים העובדים אודות הרעשים, מנהלי העבודה לא עשו מאומה. התובע הגיש תביעה בפני המוסד לביטוח הלאומי, הלה קבע כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור של 19% משוקלל וזאת החל מיום 25.2.2011. זאת בגין ירידה בשמיעה וטנטון. התובע קיבל מענק חד פעמי בשיעור של 96,535 ₪. ד"ר גבריאל רוזן, הגיש חוות דעת מטעם התביעה ולפיה נותרה לו נכות משוקללת בשיעור של 24%. התובע טוען כי הנתבעת התרשלה בהתנהלות כלפיו וכי עליה מוטלת החובה לפצותו בגין הנזק שנגרם לו.

לטענת הנתבעת, התובע עבד בסביבת עבודה מקובלת ולא נחשף לרעש בעצמה ובכמות האסורים. עוד נטען כי סופקו לו אמצעי הגנה ולרבות אטמי אוזניים. באותו אופן טוענת הנתבעת ביחס להדרכות תקופתיות אשר נעשו לתובע וכי לשיטתה הוא הודרך בכלל התחומים ולרבות בעניין חשיפה לרעש והשימוש באטמי אוזניים. כן טוענת הנתבעת כי במהלך עבודתו אצלה, עבר התובע בדיקות תקופתיות, מטעמה. בבדיקות אלו נמצא כי קיימת לתובע ירידה בשמיעה. ברם, התובע הגיש תביעתו לאחר תום תקופת ההתיישנות. כך שאף אילו יימצא כי הנתבעת התרשלה, הרי שאין לתובע עילת תביעה תקפה כנגדה וזאת מפאת התיישנותה. כן שוללת הנתבעת, בכתב הגנתה, קשר סיבתי בין עבודתו של התובע לבין הנזק שנגרם לו לטענתו. באשר לנזקיו הנטענים, טוענת הנתבעת כי נזקיו של התובע הינם בגדר נזקים רגילים בשל מצב רפואי בסיסי ובשל גילו ואינם קשורים לסביבת עבודתו.

בימים 30.4.2018 ו- 30.5.2018 התקיימו דיוני הוכחות וסיכומים בעל פה. מטעם התובע, העיד התובע בעצמו וכן מר נחום בר, מומחה בתחום חשיפה לרעש תעסוקתי (להלן- "מומחה הרעש"), מר משה כברה מי שעבד עם התובע ושימש כמנהל התובע (להלן- "מנהל העבודה") וכן העיד ד"ר גבריאל רוזן המומחה מטעם התובע בתחום השמיעה (להלן- "מומחה השמיעה") . מטעם הנתבעת, העיד מר אדי ליעוז המשמש ממונה בטיחות בנתבעת (להלן- "ממונה בטיחות"). הצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.

ביום 11.2.2015 הודיעה הנתבעת כי אין בכוונתה להגיש חוות דעת בתחום השמיעה וכי הינה מסכימה עם קביעת המוסד לביטוח הלאומי לפיה נכותו המשוקללת של התובע הינה בגובה של 19%. ביום 19.8.2014 מסר התובע הסכמתו לפיה שיעור הנכות שנקבע על ידי המוסד לביטוח הלאומי יחייב גם אותו. באשר לחוות הדעת בתחום הרעש התעסוקתי, לא הוגשה חוות דעת נגדית ולא ניתנה הודעה דומה ביחס לעניין זה.