ת"א 34801-09-12 דידייה ואח' נ' ראובן פלד-עבודות בנין בע"מ ואח'

התובע עתר להורות על הוצאת תצהירי עדות ראשית משלימים שהוגשו מטעם הנתבעים לתיק באיחור, וכן על הוצאת התמלילים שצורפו אליהם.

ביחס לארכה קבעתי, כי אומנם התצהירים הוגשו באיחור ואולם רק במקרים חריגים ביהמ"ש יורה על הוצאת תצהירים שהוגשו בטרם דיון ההוכחות, וזאת על מנת לאפשר לצדדים להביא ראיותיהם, וכי אתייחס לנושא בשלב ההוצאות, (ראה החלטתי מיום 28.9.14)

עוד קבעתי, כי על הנתבעים להגיב עניינית לטענה, כי התמלילים שצורפו הינם חלקיים ולא פורטו במסגרת תצהיר גילוי המסמכים.

תגובת הנתבעים אינה עונה ולו על אחת מטענות התובע. הנתבעים אינם סותרים את הטענה, כי אכן התמלילים לא פורטו בתצהיר גילוי המסמכים, ואינם טוענים כי הוגשו תמלילים מלאים.

תקנה 114א לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, קובעות כי:

"114א. בעל דין שאינו מגלה מסמך שיש לגלותו לפי תקנה 112 או שאינו נענה לדרישה לפי תקנה 114, לא יהא רשאי להגיש את המסמך כראיה מטעמו באותה תובענה, אלא ברשות שנתן בית המשפט לאחר שנוכח כי היה לבעל הדין הצדק סביר למחדלו; הרשה בית המשפט את הגשת המסמך, רשאי הוא להורות בכל הנוגע להוצאות או לענינים אחרים."

מהם הכללים שינחו את ביהמ"ש בבואו להורות על הוצאת מסמך מתיק ביהמ"ש, על כך משיב כב' השופט אורנשטיין בפסק דינו בעניין רע"א 26917-09-10 אב-גד מערכות נ' ELECTRONIC RCO כדלקמן:

"בראש וראשונה, יש לבדוק האם אי גילוי המסמכים בתצהיר גילוי המסמכים נעשה במכוון ובזדון, שאז הנטייה תהיה למנוע את הגשת המסמכים. כך, אם בעל הדין הסתיר ביודעין את המסמכים, והמתין לראות את ראיות מישנהו ולשלוף את המסמכים המוכמנים רק אז, ועל מנת להשיג יתרון דיוני בלתי הוגן. זאת בהבדל ממקרה בו הגשת המסמכים באיחור נובעת ממחדל גרידא, ושאינו מלווה בחוסר תום לב בולט, דבר שלא ימנע דרך כלל את הגשת המסמכים שלא גולו. גישה זו משתלבת עם ההלכה הפסוקה באשר לחובת תום הלב בסדרי הדין (רע"א 8467/06 לובנה אבו עוקסה נ' בית הברזל טנוס בע"מ ואחר' [פורסם בנבו] [2010]."

בענייננו, כעולה מהאמור בבקשות ובתגובות, התמלילים היו בידיו של הנתבע 5 עוד בתחילת ההליך, מדוע אם כן בחר שלא לגלותם במסגרת תצהיר גילוי מסמכים ולא להציגם אלא לאחר קבלת תצהירי עדות ראשית מטעם התובע?