ת"א 3477-09-14 שעיה ואח' נ' ש. כהן הנדסה בע"מ ואח'

בקשה לחיוב בהפקדת ערובה לתשלום הוצאות.

1.בפני תביעה ותביעה שכנגד. התביעה העיקרית יסודה במחלוקת בגין תשלום שכר טרחת עו"ד בהליכים שונים בהם ייצג התובע את הנתבעים. התביעה שכנגד יסודה, בעיקרו של דבר, במחלוקת בדבר אופן ייצוג הנתבע שכנגד את התובעים שכנגד באחד ההליכים נושא התובענה.

2.הבקשה לחיוב בהפקדת ערובה לתשלום הוצאות הוגשה על ידי הנתבע שכנגד ("המבקש"), ובה מבוקש לחייב את התובעים שכנגד ("המשיבים"), חברה ובעל המניות העיקרי והמנהל בה, בהפקדת ערובה לתשלום הוצאות בסכום שלא יפחת מ – 50,000 ₪.

בבקשתו טוען המבקש שיש לחייב את המשיבים להפקיד ערובה לתשלום הוצאותיו, וזאת מכוח סעיף 353א לחוק החברות ומכוח תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי.

לטענת המבקש, התביעה שכנגד היא תביעת סרק הנעדרת כל עילה בדין ואין לה כל סיכוי. בנוסף, מצבם הכלכלי של המשיבים בכי רע, החברה חדלת פירעון, נכסיה משועבדים ומעוקלים ומדוחותיה הכספיים עולה כי הפסדיה עולים עשרות מונים על הכנסותיה.

המשיבים טוענים כי סיכויי התביעה שכנגד טובים, אין יסוד לטענה שהחברה חדלת פירעון, ויש לדחות את הבקשה שלא נועדה אלא לקפח את זכותם לפנות לבית משפט.

3.הצדדים פרטו טענותיהם בכתב, ובדיון שנתקיים בפני שבו ופרטו טיעוניהם. בדיון זה טען המבקש טענות נוספות לעניין היעדר סיכוי לתביעה, והמשיבים טענו שאך לאחרונה התקשרו בהסכם עם עיריית אשדוד, וגם מכאן כי אין כל יסוד לטענה שהחברה אינה יכולה לעמוד בהתחייבויותיה.

4.תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת את סמכותו של בית משפט לחייב תובע להפקיד ערובה לתשלום הוצאות הנתבע. בהתאם לפסיקה, על בית משפט לנקוט זהירות רבה בהפעלת סמכות זו, כדי לא לנעול את שערי בית משפט בפני תובעים דלי אמצעים. התקנה עצמה אינה קובעת מהם השיקולים שיש להביאם בחשבון, ובפסיקה נקבעו שיקולים שונים, בהם סיכויי התביעה, מורכבות ההליך, שיהוי בהגשת התביעה ותום ליבו של התובע (רע"א 6562/14 פלונית, פלוני נ' מדינת ישראל ואח', והאסמכתאות שם).

בכל הקשור לחברה קובע סעיף 353א לחוק החברות הסדר ספציפי המתייחס לחברה, ושיקול הדעת בהפעלת סעיף זה פורש בפסיקה באופן שונה. נקבע כי: "מקום בו התובעת היא חברה שאחריות בעלי המניות בה מוגבלת, ניתן לחייב אותה .... במתן ערובה מספקת, אלא אם כן הוכיחה החברה-התובעת כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין או שנסיבות העניין אינן מצדיקות את חיובה במתן ערובה, כאמור. הנה כי כן, הנטל להוכיח כי יש הצדקה לפטור את החברה-התובעת מהפקדת ערובה מוטל עליה, שכן הכלל הוא חיוב החברה בהפקדת ערובה והפטור הוא החריג, אשר יחול רק מקום שבו הראתה החברה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע, או שהוכיחה נסיבות אחרות המצדיקות את הפטור" (רע"א 6528/14 בית החלמה בע"מ נ' משרד הבריאות, והאסמכתאות שם).