ת"א 34700-09-15

לפני בקשה למתן צו מניעה זמני המורה למשיבים להימנע מלבצע כל פעולה מכל סוג שהוא בנוגע לחלקת הקרקע הידועה כגוש 30521 חלקה 19.

בבואו להכריע בבקשה למתן סעד זמני, נדרש בית המשפט לבחון התקיימותם של שני תנאים מצטברים: האחד, סיכויי התביעה (באופן לכאורי בלבד); השני, מאזן הנוחות בין הצדדים. שיקול נוסף הקבוע בתקנה 362(ב)(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984) נובע מכך שסעד זמני הוא סעד שביושר. בהתאם לכך, על בית המשפט לשקול, בין היתר, אם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות העניין ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש.

יישום השיקולים האמורים לנסיבות המקרה שלפני, מובילני למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

על פניו, ובזהירות המתבקשת אומר, כי מאזן הנוחות נוטה אמנם לכאורה לטובת המבקש, שכן המדובר בקניינו ובזכויות עבורם שילם, לדבריו, סכומי עתק ממיטב כספו, ומנגד לכך לא ייגרם למשיבים נזק כלשהו, שכן מתן הסעד הזמני ישמר למעשה את המצב הקיים. עם זאת, טענות המבקש לעניין זה נטענו בעלמא, ללא כל הבאת ראייה ממשית לכך, כפי שיובהר להלן.

המבקש אינו חולק ואף מציין בסעיף 8 לבקשה דנא, כי המשיב 2 הוא הבעלים הרשום של הקרקע. לדבריו, במועד עריכת ההסכם סוכם בין הצדדים כי המשיב 2 יירשם לבדו כקונה, משיקולי יעילות עסקית, טעמי חיסכון ובהיותו נכה הזכאי לקבלת פטור מתשלומי חובה שונים. לטענת המבקש, לצורך הבטחת זכויותיו בקרקע, נערך בינו לבין המשיב 2 הסכם שותפות בו סוכם ונקבע באופן מפורש, כי השניים שותפים בקרקע מושא התביעה בחלקים שווים, הן מבחינת חובות ותשלומי חובה והן מבחינת רווחים במקרה של מכירה או השקעה. אלא, שעיון בנספחי הבקשה מלמד, כי "הסכם השותפות" כלל אינו חתום; טעון הוכחה; וודאי שאיננו מצדיק, כשלעצמו, מתן סעד זמני. לא זו אף זו, המבקש מודה כאמור, כי הסכם המכר נחתם עם המשיב 2 בלבד במטרה להתחמק מתשלומי חובה שונים, כך שעל פניו, ומבלי לקבוע מסמרות בדבר, המבקש מגיש הבקשה לסעד מן היושר כשאינו נקי כפיים.

די באלה כדי לדחות את הבקשה, כך שאינני נדרש לדון בסיכויי התביעה בשלב זה.

הבקשה נדחית אפוא. משלא נתבקשה תגובה, אינני עושה צו להוצאות.

המזכירות תמציא העתק החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, כ"ה תשרי תשע"ו, 08 אוקטובר 2015, בהעדר הצדדים.