ת"א 3458-09

רקע

1.לפניי תביעה כספית בה עותרות התובעות לכך שבית המשפט יחייב את הנתבע לשלם להן סכום כסף השווה לערכן של "החלקות הנוספות", כפי שהדברים יוגדרו ויובהרו בהמשך.

2.ייאמר כבר בפתח הדברים, כי עיקר האירועים מושא התביעה אירעו בשנות השמונים ובתחילת שנות התשעים של המאה הקודמת. כך למשל, אבן היסוד עליה מבקשות התובעות להעמיד את תביעתן היא החלטת ממשלה שהתקבלה ביום 21.1.88, היינו לפני למעלה מ-28 שנים. למרבה הצער, חלק מהנפשות שנטלו חלק באותם אירועים אינן עוד עימנו. חלק אחר, אשר לכאורה ניתן וצריך היה לזמן לעדות, לא זומן. העדים שהצדדים בחרו לזמן לא היו שותפים לכל מהלך האירועים הרלוונטיים, והם לא יכלו להעיד עליהם מידיעה אישית. כך יצא, שבסופו של דבר תמונת הדברים הנוגעת לעניינה של תביעה זו נלמדת בעיקרה מתוך מסמכים שהוגשו כראיה, ומהפרשנות אותה ב"כ הצדדים מבקשים לתת למסמכים אלה.

3.כפי שיובהר מיד, התובעות הן שתי עמותות המאגדות אנשים שרכשו קרקעות לשם הקמת שכונת מגורים בסמוך לירושלים, במקום המצוי בתחומי אזור יהודה ושומרון. הנתבע הוא הממונה על הרכוש הממשלתי והנטוש באזור יהודה ושומרון. הצד השלישי הוא עורך דין אשר שימש בתקופה מסוימת כיועץ משפטי חיצוני של הנתבע. ההודעה לצד שלישי הוגשה נגדו על ידי הנתבע, לאחר שהצד השלישי הגיש תצהיר מטעם התובעות.

המסגרת העובדתית

4.בתחילת שנות השמונים של המאה הקודמת רכשו אנשים שונים מחברת "מורשת בנימין לבניה ומסחר (קרני שומרון) בע"מ" חלקות קרקע באזור הכפר נבי סמואל לשם הקמת שכונת מגורים לבנייה עצמית בשיטת "בנה ביתך". הקרקעות, או עיקרן, מצויות ממזרח לכביש "נבי סמואל – גבעון". מדובר ב-256 מגרשים שנמכרו ל-224 רוכשים (סעיף 6 לפרק "עיקרי הממצאים" שבדו"ח ועדת זיו). לימים התאגדו הרוכשים בשתי עמותות שהינן התובעות בתביעה זו.

5.להלן יכונו הרוכשים בשם "הרוכשים"; חברת "מורשת בנימין לבניה ומסחר (קרני שומרון) בע"מ" תכונה בשם "מורשת בנימין"; שתי העמותות יכונו בשם "התובעות"; הממונה על הרכוש הממשלתי והנטוש באיו"ש יכונה "הנתבע"; והצד השלישי יכונה "עו"ד קרמר".

6.הקרקעות עליהן הייתה אמורה לקום השכונה החדשה היו במקורן בבעלות תושבים מקומיים. לפי הטענה, תושבים אלה מכרו את הקרקעות למר שמואל עינב, שמכר את הקרקעות לחברת מורשת בנימין, שמכרה את הקרקעות לרוכשים.