בכר ואח' נ' הארגז תעשיות בע"מ ואח'

לפני תביעה בגין ליקויי בניה בסך 826,953 ₪ ותביעה שכנגד בגין אי תשלום יתרת חוב בסך 140,490 ₪.

התובעים בעלי בית המצוי ברחוב טרומפלדור מס' 4 ביהוד (להלן: הבית). 

הנתבעת היא חברת הבניה שבנתה את הבית.

טענות הצדדים:

בכתב התביעה נטען כי ביום 23.4.09 התקשרו התובעים עם חברת "אגמנס חברה קבלנית בע"מ" (להלן: אגמנס) בהסכם ביצוע, שבמסגרתו רכשו התובעים מאגמנס וילה בשטח של 160 מ"ר, בהתאם לחלוקת שטח ובעלת מאפיינים ורכיבים כמפורט בהסכם.

אגמנס התחייבה למסור לתובעים את הבית, הכולל 7 חדרים (כולל ממ"ד וכולל חדרים ביחידת דיור נפרדת), 2 חדרי מטבח ו-4 חדרי אמבטיה ושירותים, הכל על רצפת בטון. הבית בנוי מקונסטרוקציה קלה - קורות פלדה ופח טרפזי דק בגין הקורות. בין הטרפזים מילוי בטון ללא זיון כלשהו, מלבד חדר הממ"ד שבנוי בניה קשיחה מבטון.

נטען כי ההסכם כלל מפרט של חומרי הבניה, השלד, צבעים, ריצוף, קירות חוץ ופנים, רכיבי המטבח והרכבו, צבעים, צנרת וכיו"ב, והכל במחיר של 427,500 ₪ בתוספת מע"מ כחוק.

כמו כן, שילמו התובעים עבור ממ"ד, כלונסאות, חיבור חשמל לתשתית חיצונית, חיבור מים וביוב לתשתית חיצונית, טיפול בהוצאת טופס 4, טיפול בהוצאת היתרי בניה, סט מדרגות, תוספת עבור סנטריה חשמל ליחידה עצמאית, ובסך הכל 700,000 ₪ כולל מע"מ.

נטען כי מועד האספקה של הבית עמד על 90/120 יום ממועד קבלת היתר בניה, שכאמור היה אמור להיות בטיפולה של אגמנס. היתר הבניה הוצא בתאריך 24.2.11.

נטען כי מי שטיפל בפועל בהיתר הבניה היו התובעים עצמם, למרות ששילמו לצורך כך תוספת של 22,000 ₪ בתוספת מע"מ. התובעים אלו שפנו והתייצבו בפני הרשויות השונות, הגישו את הבקשות, פנו לעיריה, לחברת החשמל, למטמנה, למכון התקנים וכל פעילות אחרת, שהנתבעת אמורה היתה לבצע, ויש לפצותם בסכום זה, קרי 25,520 ₪. פעולות אלו לא היו חלק מתפקידם של התובעים והם לא היו אחראים על פעולות מקצועיות כלשהן הקשורות לבניה ו/או להצבת הבית על הקרקע. הדבר נעשה על ידם משום שהנתבעת ואגמנס לא פעלו בעצמן.

נטען כי הנתבעת עבדה יחד עם אגמנס כבר בשלב התקשרותם של התובעים עם אגמנס, ובמועד כלשהו בין השנים 2009 ל-2011, הנתבעת רכשה את פעילותה של אגמנס, זכויותיה והתחייבויותיה, ובכלל זה התחייבויותיה כלפי התובעים.

נטען כי ביום 17.4.11 נחתם הסכם חדש בין הנתבעת לתובעים (להלן: ההסכם הישיר). נטען כי כמעט לא השתנה דבר בנוסח ההסכם למעט זהות הצד החותם - הנתבעת, הוסכם על תוספת של 6 מזגנים והשתנה הסכום הכולל שעלה ל-720,000 ₪ כולל מע"מ. התאריך על ההסכם נותר בעינו - 23.4.09.

ע"פ ההסכם הישיר, הבית צריך היה להימסר עד ליום 16.6.11, אולם בפועל נמסר הבית בסוף ספטמבר 2011, קרי, איחור של 3 חודשים. טופס 4 הוצא רק ביום 21.8.11. ביום 28.8.11 שילמו התובעים את דמי הבדיקה לחברת החשמל, ורק כשבועיים לאחר מכן חובר הבית בפועל לחשמל. זמן מה לאחר מכן נמסר הבית לתובעים.

נטען כי במהלך שלושה חודשי האיחור נאלצו התובעים להתגורר עם שתי בנותיהם אצל אם התובעת, בצפיפות ובחוסר נוחות. ביהמ"ש התבקש לפסוק פיצוי בגין עגמת הנפש וחוסר הנוחות שנגרמה להם בשל המסירה המאוחרת.

כמו כן, מאחר והתובעת מלמדת חוגי תפירה ועובדת מביתה, לא יכלה לעבוד מבית אמה ולכן ספגה הפסדי הכנסה במהלך שלושת חודשי האיחור בסך מוערך של 15,000 ₪.

בנוסף, התובעים משכירים יחידת דיור בביתם ובשנים 2011-2012 נהגו להשכיר בסכום של 3,300 ₪ לחודש, ולכן בשלושת חודשי האיחור הפסידו סכום של 9,450 ₪ בדמי שכירות.