ת"א 34568-02-14 לשניאק ואח' נ' פרידמן

לפני בקשה לסילוק התביעה על הסף בהתאם לסעיף 132 לחוק הגנת הדייר ותקנות 100 ו-101 לתקסד"א. המבקשת טוענת טענה אחת פשוטה והיא שבמועד הגשת התביעה כמו גם כיום, עדיין אין בידי התובעים היתר בניה (רישיון בניה) ולכן טרם התגבשה העילה לפנותה מהדירה נשוא ההליך.

אין צורך להרחיב יתר על המידה בהנמקת פסק הדין, למעשה אין שום מחלוקת עובדתית שצריך להכריע בה לצורך הדיון בבקשה זו וגם העיקרון המשפטי הבסיסי איננו במחלוקת. התובעים מבקשים לראות בהחלטת הועדה מקומית אישור להריסה ובניה וטוענים כי המבקשת היא זו שמנסה לסכל את הליכי האישור וממילא יצרה מחלוקות שיש להכריע בהן ביחס לנתונים שונים הנוגעים לדירה, מהותה, עלויות ותמחור וכיו"ב ואין סיבה שלא לקיים את הדיון באותן מחלוקות כאשר הפינוי עצמו יוקפא עד קבלת ההיתר.

אינני מקבל את עמדת התובעים. החוק דורש "רישיון בניה". לתובעים עדיין אין "רישיון בניה" כלומר עדיין אין היתר בניה, לא היתר בניה ולא הריסה (שכן במקרה של היתר על פי תמ"א 38 היתר הבניה הוא גם היתר ההריסה) וממילא ההריסה צריכה להיות לצורך בניה-כך מורה סעיף 131(10) לחוק הגנת הדייר.

המשמעות היא שבעת הגשת התביעה וגם נכון לרגע זה שנה לאחר הגשתה אין בנמצא היתר בניה ולכן טרם נולדה עילת התביעה. אין כלל משמעות להסתברות מתן היתר הבניה וגם אם הסתברות זו היא ברמת וודאות מוחלטת (ואינני קובע כך) עדיין תתגבש העילה רק בעת שיהיה בידי התובעים היתר בניה.

רצונם של התובעים להתחיל ללבן את המחלוקות הנגזרות מעילת הפינוי כבר עתה ולחסוך בזמן מובן לחלוטין אך רצון זה איננו מקים את עילת התביעה.

ברגע שיהיה בידי התובעים היתר בניה כדין כלומר תתגבש עילתם, יוכלו להגיש את תביעתם.

התביעה נמחקת על הסף בהתאם לסמכותי על פי תקנה 100(1) לתקסד"א.

בשים לב לטענות התובעים בדבר התנהלות הנתבעת שהגישה ערר חסר סיכוי על החלטות הועדה המקומית והכל כדי לעכב את קבלת ההיתר ולאחר הפעלת שיקול דעת, אינני נותן צו להוצאות.