ת"א 34503-02-13 אבו אל הוא ואח' נ' אבו לבן

בפני תביעה לפינוי מושכר ולסילוק יד מנכס מקרקעין בטענה שחוק הגנת הדייר [נוסח משולב] , התשל"ב- 1972 (להלן: "חוק הגנת הדייר") אינו חל על הנתבע.

טענות התובעים

התובעים מבקשים בתביעתם להורות על פינויו המיידי של הנתבע משתי חנויות וממחסן שבבעלותם, הנמצאים על חלקת קרקע הרשומה כגוש מספר 3004, חלקה 49 בשכונת א- טור, במזרח ירושלים (להלן: "המקרקעין, הנכסים") .

עסקינן בנכס מקרקעין, על הקרקע מושא התביעה הוקם מבנה בן שלוש קומות, כאשר בקומת הקרקע של המבנה קיים מתחם של 4 חנויות, כאשר מצדם המזרחי שטח מוגדר ששימש בעבר כחנייה. החנויות הרלוונטיות לעניינו הינן החנויות המזרחיות של קומת הקרקע (חנויות 3 ו- 4) והמחסן הצמוד להן.

הבעלים הרשום של המקרקעין הינו מר אחמד מוסא אבו אלהוה המנוח (להלן: "מר אחמד מוסא, הבעלים, אב המשפחה"), התובעים הינם בניו ובני משפחתו.

מר אחמד מוסא, נפטר ביום 02.09.2002, והותיר אחריו צוואה, לפיו עזבונו יתחלק בין אשתו בין בניו –בנו הבכור מר מוסא אחמד מוסא אבו אלהווא (להלן: "מר מוסא אבו אלהווא"); זהייה אבו אלהוא (התובע 7), פריד אבו אלהוא (התובע 8) וסמיר אבו אלהוא (התובע 9). התובעים 1-6 הינם היורשים החוקים של מר מוסא אבו אלהווא. צו לקיום צוואה ניתן ביום 07.09.02. לאחר פטירתו של מר אחמד מוסא, מונה בנו- מוסא אבו אלהווא, לניהול העסק וחלוקת כספי השכירות ליורשים החוקיים. מוסא אבו אלהווא, נפטר ביום 17.09.11, צו לקיום צוואה ניתן ביום 21.11.11, בהתאם לצו נקבע כי היורשים החוקים של המנוח הינם התובעים 1-6.

לטענת התובעים, רק בשנת 1970 שכר הנתבע ממר אחמד מוסא את חנות מספר 3, בשכירות בלתי מוגנת תמורת דמי שכירות חודשים בסך 120 דינר ירדני (להלן: "חנות מספר 3").

בשנת 1985, שכר הנתבע גם את חנות מספר 4, בשכירות בלתי מוגנת ותמורת תשלום דמי שכירות בסך 120 דינר (להלן: "חנות מספר 4"). עוד טוענים התובעים, כי בשלב כלשהו ביצע הנתבע על דעת עצמו שינויים במושכר, וחיבר בין שתי החנויות 3 ו- 4 והפך אותן לחנות אחת שבהן עד היום הוא מפעיל חנות מכולת.

לא זו אף זו, לטענת התובעים, בשנות ה- 90 הפך הנתבע את שטח החנייה למחסן של המכולת, באמצעות יציקת תקרה. כך שלמעשה, כיום השטח שהיה פעם חנייה משמש כמחסן למכולת של הנתבע (להלן: "המחסן"). יצוין כי הנתבע משלם עבור המחסן דמי שכירות חודשים בסך 300 ₪.

לטענת התובעים, החל מראשית משנת 2012, הפסיק הנתבע לשלם את דמי השכירות החודשים. אי לכך, ואף קודם לדרישת תשלום דמי השכירות, דרשו התובעים מהנתבע לפנות את המושכר, אך דרישתם סורבה.