ת"א 34403-02-16 אלקיש נ' בעמ

בפניי בקשה לדחיית התביעה על הסף מפאת חוסר סמכות מקומית.

לחילופין מבוקש להעביר את הדיון בתביעה אל בית המשפט המוסמך, הוא בית המשפט השלום בתל אביב.

להלן נימוקיי הבקשה:

1. הנתבעת/המבקשת טוענת, כי בהתאם לסעיף 17 להסכם שנחתם בין הצדדים, בית המשפט המוסמך לדון בחילוקי הדעות שנובעים מההסכם בין הצדדים הוא בית המשפט במחוז תל אביב. סעיף 17 להסכם הנ"ל קובע כדקלמן:

   "חילוקי דעות בכל הנוגע ו/או הנובע מביצוע הסכם זה ופרשנותו (להלן: "חילוקי דעות") יובאו לבירור בפני הערכאה השיפוטית המוסמכת במחוז תל אביב".

2. לטענת המבקשת, בבואו להגיש את תביעתו, המשיב מתעלם כליל מההוראה המוסכמת בין הצדדים והידועה לו היטב.

3. המבקשת בבקשתה אף מתייחסת לטענות המשיב (אשר יפורטו בהמשך). לטענתה, יש לדחות את טענתו כי עסקינן בחוזה אחיד, כאשר אין מדובר בחוזה זהה של חברת ביטוח או בנק אל מול אינספור לקוחות, כי אם על חוזה התקשרות אישי ופרטני. לטענתה, ברי כי לא מדובר בחוזה בינה לבין "אנשים בלתי מסויימים במספרם או בזהותם", אם כי מדובר בחוזה התקשרות אישי למתן שירותי רפואה.

4. זאת ועוד, לטענתה יש לדחות את טענת התובע, לפיה תניית השיפוט הייחודית מהווה תנאי מקפח בחוזה אחיד. המשיבה טוענת, כי במקרה דנן לא הובאו ראיות ואף לא נטענה הטענה, כי יש בתניות השיפוט כדי להרתיע מפני מימוש זכויות התובע, ולא רק נוחות התובע ו/או בא כוחו בלבד. לטענתה, טענה זו נטענה בעלמא, ללא כל תימוכין וביסוס משפטי ו/או עובדתי.

5. המשיבה מוסיפה, כי אף טענת התובע כי סעיף תניית השיפוט מעולם לא הוקרא לו על ידי התובעת- דינה להדחות. לטענתה, מדובר בסעיף קריא וברור , בתוך הסכם התקשרות קצר וממצה, ולא בתנייה אשר הוספה בהיחבא. עוד מציינת המשיבה, כי הפסיקה קבעה בעקביות, כי כאשר חותם אדם על הסכם ביודעו מהו נושאו של ההסכם, מוחזר הוא כמי שמודע לתכנו, ועליו החובה לברר את פרטיו של ההסכם. כמו כן, לטענה, עסקינן ברופא מלומד ומשכיל, שחתם על ההסכם בעל עמודים בודדים בלבד, ולא "צרכן קטן" אשר התמודד אל מול חוזה אימתני בעל מאות עמודים.

6. ביחס לטענת המשיב כי ההתנייה אשר נקבעה בסעיף 17 להסכם הינה ככל היותר תניית שיפוט מקבילה- טוענת המבקשת כי עיון מדוקדק בסיפא של התניה מעלה כי זו נוקטת לשון פעילות גורפת: "יובאו לבירור בפני הערכאה השיפוטית המוסמכת במחוז תל אביב", ועל כן מדובר בתניית שיפוט ייחודית. המשיבה אף מפנה לפסיקה בה נקבע כי ניסוח תניה באופן פעיל (כגון "יבואו לבירור") תומך במסקנה כי מדובר בתניית שיפוט ייחודית, וזאת בשונה מניסוח סביל. עוד מציינת המשיבה כי בתי המשפט כבר קבעו בעבר לא פעם כי אין הכרח כי המילה "בלבד" או דומותיה יעטרו את סעיף תניית השיפוט בכדי לפסוק כי זו ייחודית היא.