ת"א 34239-02-1415 נאיף אבו קוידר נ' מדינת ישראל - משרד החינוך

התובע, שהינו מורה במקצועו, הגיש תביעה לנזקי גוף שנגרמו לו ביום 15.09.2009.

בסעיף 7 לכתב התביעה נטען כי התאונה ארעה כאשר התובע עשה את דרכו מחדר המורים לכיתה, החליק ונפל על הרצפה וכתוצאה מכך, נפגע בצורה קשה. התובע לא צירף חוות דעת רפואית לתמיכה בטענותיו.

בפתח דיון ההוכחות שהתקיים היום, אישר התובע כי התאונה ארעה במהלך משחק כדורגל.

בהמשך הדברים, ביקש התובע לחזור בו מתביעתו.

בהסכמת הצדדים, ביהמ"ש הורה על דחיית התובענה והמחלוקת שנותרה הינה בעניין הוצאות המשפט.

ב"כ התובע ביקש שלא לחייב את התובע בהוצאות, הואיל ומדובר במורה שעובד במשרד החינוך מזה 15 שנים, בנאמנות מרובה, וכי מצבו הכלכלי של התובע אינו טוב, וכי התאונה ארעה בעת שהותו בבית הספר, במסגרת עבודתו, וכי סופו של יום התיק לא נוהל והנתבעת היא גוף של המדינה, ולשיטתו – אין המדובר בתביעת סרק, אלא בתביעה שיש לה יסוד.

ב"כ הנתבעת הסכימה להשאיר את המחלוקת בעניין הוצאות המשפט לשיקול דעת ביהמ"ש, ואולם ציינה כי למרות זאת היא סבורה שקיימת חשיבות רבה שביהמ"ש יפסוק הוצאות לחובת התובע, בין היתר, לאור כך שמדובר בתביעת סרק, שאילו היתה מתנהלת – לא היתה מתקבלת וכי המדינה נאלצה לשאת בהוצאות תשלום שכר טרחת בא כוחה (בסך של 5,000 ₪), וכן טענה לצורך בפסיקת הוצאות כגורם מרתיע בהגשת תביעות מסוג זה.

הכלל הוא שיש לפסוק לבעל דין שזכה בתביעתו הוצאות ריאליות, כלומר ההוצאות שהוציא בפועל או שהתחייב לשלם לבא כוחו. פסיקת שכ"ט עו"ד מסורה לשיקול דעתו של בית המשפט שלפניו נדון העניין, כאשר הכלל הוא, שבעל דין שזכה - זכאי לקבל את הוצאותיו "שלא יצא שכרו בהפסדו". מקצת משיקולי בית המשפט, בתיתו צו להוצאות ובקביעת שיעורן, מפורטים בתקנה 512 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: "התקנות"), ביניהם, שווי הסעד השנוי במחלוקת; שווי הסעד שנפסק בתום הדיון והתחשבות בדרך שבה ניהלו בעלי הדין את הדיון. רשימת השיקולים אינה "רשימה סגורה" וישנם גורמים נוספים המשפיעים על קביעת שכר הטרחה כגון אופי התביעה ומידת מורכבותה; היקף העבודה שהושקעה על ידי בעלי הדין וכיוצ"ב שיקולים נוספים. כמו כן, רשאי בית המשפט להטיל הוצאות על בעל דין, אשר האריך את הדיון שלא לצורך (תקנה 514 לתקנות).