ת"א 34201-05-14 אוזן ואח' נ' שילר ואח'

1.אני דוחה את הטענה המשותפת של הצדדים, כאילו שמיעת הראיות בדרך של עדות בעל פה ולא בתצהירי עדות ראשית תגרום "עיוות דין בניהול ההוכחות". אין לכך שחר.

2.האפשרות לצוות על הגשת תצהירי עדות ראשית ידועה לי. החלטתי לשמוע את עדותם של העדים באופן בלתי אמצעי, ללא "הצגת הדברים באופן סדור" שמשמעה ניסוח העדות על ידי עורכי דין. יש לכך חשיבות מיוחדת לגבי עדות התובעים, אם התובע והנתבעת 1, בכל הקשור לאירועים עד הלידה, שלגביהם כנראה אאלץ להכריע בין גירסאות סותרות. להשקפתי, במקרה זה, מתן הגירסה העובדתית בעדות המנוסחת על ידי עו"ד עשוי לגרום ל"עיוות בניהול ההוכחות" שאותו יש למנוע.

3.הצדדים טוענים שסברו שאם הוריתי על הגשת תיק מסמכים, ממילא הוריתי על הגשת עדויות ראשיות בתצהירים, מכיוון שיש אפשרות לכך לפי תקנה 168. איני יכול לומר על הבנה זו אלא שאני תמה על כך. תקנה 168 קובעת שבית המשפט רשאי להורות על תצהירים. לא שבית המשפט חייב. אי אפשר להבין, בכל מקרה שבית משפט מדבר על תיק מסמכים מוסכם, הוא מתכוון לתצהירי עדות ראשית מנוגדים. אני דוחה את הטענה שעקב המועד שבו הבינו זאת הצדדים, יש לאפשר שמיעת הגירסה שלא בעדות בעל פה. הכנת העדים לעדותם לא תהא שונה מהכנתם לחקירה נגדית על בסיס תצהירם שכבר ניתן.

4.אני דוחה את הבקשה המשותפת לאפשר את שמיעת העדויות הראשיות בדרך של הגשת תצהירים. אהיה נכון לאפשר זאת לגבי עדים אחרים מאלה שצויינו לעיל, ולגביהם ניתן אף לשקול ויתור על חקירה נגדית. אם ברצון הצדדים להעלות את גירסתם של עדי התובעים באשר לנזקים בתצהיר עדות ראשית, ניתן יהיה לאשר זאת, אם התצהיר יעסוק רק בנזק ולא באירועים עד הלידה.

ניתנה היום, י"ט אדר תשע"ה, 10 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: