ת"א 34136-04-11

תביעה לפיצוי על נזק גוף

רקע

1. התובעת הועסקה במכון של נתבעת 1, המבוטחת אצל נתבעת 2, כמאמנת פילאטיס ["מעבידה"]. ב – 13.2.08 הדגימה למתעמלות תרגיל באמצעות גומייה המכונה PILATEX . במהלך מתיחה על כף רגלה השתחררה הגומייה ופגעה בעינה השמאלית ["התאונה"]. התובעת התאשפזה עם דימום בזגוגית העין בבית חולים איכילוב. כעבור שמונה ימים השתחררה. בהמשך שללו הרופאים פגיעה ברשתית העין.

2. המל"ל הכיר בתאונה כתאונה בעבודה ושילם לתובעת דמי פגיעה. התובעת אינה טוענת לנכות רפואית.

3. הצדדים חלוקים על החבות ועל חישוב הפיצוי. מטעם התובעת העידה היא עצמה ומטעם המעבידה העידה גב' אולגה רוזוב ["אולגה"]. היום סיכמו הצדדים בעל פה.

דיון

הגומייה

4. גומיית PILATEX מורכבת משני חלקים. אחד סטנדרטי, הגומייה עצמה, מעין "שרוך" גמיש ["הגומייה"] והשני, וזו התוספת הייחודית, "סקוטש" שניתן לליפוף על כף רגל ולניוד לאורך הגומייה. הסיכון להשתחררות הגומייה אינו משתנה ואינו מוגבר עם הוספת הסקוטש. מכל מקום התובעת לא הניחה תשתית לטענה אחרת, לא באמצעות הפנייה לנתונים גולמיים ולא באמצעות חוות דעת מומחה. יוצא שיש לבחון את נסיבות התאונה בהתייחס לסיכון הגלום בגומייה עצמה.

רשלנות

5. "ספורט" או "פעילות ספורט" משמע פעילות משחקית אשר נדרש לה מאמץ גופני (סעיף 1 לחוק הספורט התשמ"ח – 1988). פעילות ספורטיבית מתקיימת גם במכון כושר, היינו, מקום בו מתאמנים במכשירים המפעילים את השרירים בתנאים של מאמץ גופני (סעיף 1 לחוק מכוני כושר ((רישוי ופיקוח)) תשנ"ד – 1994). מכאן שאימון פילאטיס בא בגדר פעילות ספורטיבית. אירועי ספורט אינם אירועים עדינים, לא ניתן להשוותם לקונצרט או לערב שירה והם מחייבים השקעה פיסית כוחנית (דרורה פלפל, הספורט בראי המשפט, הוצ' פרלשטיין – גינוסר, 1994, עמ' 80). כך כאשר מדובר בתחרות מול יריב חיצוני וכך לטעמי כאשר מדובר בתחרות בין ספורטאי, במקרה כאן מאמנת, לבין גופה. ברור שעל המעבידה להביא בחשבון את רצונה הטבעי של המאמנת להצטיין בהוראה ובתחרות מול גופה ומכאן שעליה לדאוג לתנאים שלא יגבירו את הסיכון הקיים ממילא. עדיין אין בכך להטיל עליה אחריות לכל התנהלות "תחרותית" או טעות אנוש של המאמנת.