ת"א 34134-12-11 אנידג'ר נ' שבו

1.התובעת הגישה ביום 19.12.11 תביעה כספית כנגד הנתבע.

2.ביום 1.2.12 הגישה התובעת בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה. לבקשה צורף אישור של רשות הדואר ועל פניו מתנוססת חתימת הנתבע.

בנסיבות אלה ניתן פסק דין כנגד הנתבע.

3.ביום 7.11.13 עתר הנתבע לביטול פסק הדין. לטענתו נודע לו על ההליכים המשפטיים כנגדו כתוצאה מעיקול על חשבונו בבנק פאג'י.

עוד מוסיף הנתבע וטוען כי במועד בו נטען כי בוצעה מסירת כתב התביעה הוא לא גר בכתובת ברח' ********** אלא בישוב ****** אליו עברו לאחר שלביתם נזרק רימון.

הנתבע אינו מכחיש כי קיבל מהתובעת את הסך של 135,000 ₪. כמו כן הוא מכחיש את טענותיה לגבי טיב העובדה שביצע.

התובעת מתנגדת לבקשה. לטענתה לא נפל פגם בהמצאת כתב התביעה וכי לטענות הנתבע בעניין זה אין אחיזה במציאות.

4.מטרתו העיקרית של בית המשפט היא להכריע בגוף הסכסוך המובא בפניו ולהגיע לחקר האמת.

אין לנעול את שערי בית משפט בפני צד שיש לו טענה עניינית לגופו של ענין גם אם אותו צד חטא בסדרי הדין.

אין לכחד כי למתן פסק הדין בהעדר עלולות להיות השלכות משמעותיות על בעל דין שפסק הדין ניתן נגדו, וזאת בלא שהתובענה בה ניתן פסק הדין התבררה במלואה ומבלי שלבעל הדין ניתנה הזדמנות להוכיח טענותיו. משכך ראוי שהשימוש בסנקציה זו תשמר למקרים קיצוניים בהם בעל דין הראה זלזול בוטה והתעלם מדעת מן ההליך או במקרים בהם לא עלה בידו להצהיר על סיכויי הגנה כלשהם.

לעניין סיכויי ההגנה על המבקש ביטול פסק הדין להראות ברמה הלכאורית שיש לו אינטרס בביטולו ושטיעוניו אינם עולים בגדר הגנת בדים.

כמו כן יש לזכור כי קיים שיקול והוא זכות הגישה לערכאות.