ת"א 34090-03-15 יזדי נ' אפרתי (פורמלי) ואח'

תביעה למתן פסק דין הצהרתי לפיו פקעו שני המשכונים שנרשמו על חלקה של התובעת בדירה ברחוב ברכת אברהם 2/1 בירושלים (להלן: "הדירה"), האחד שמספרו 2012172474, נרשם ביום 12.9.12 והוגבל לסך של 210,000 ₪; והשני שמספרו 2012228131, נרשם ביום 12.12.12 והוגבל לסך של 200,000 ₪ (להלן: "המשכונים"). שני המשכונים נרשמו על שמו של הנתבע.

רקע עובדתי

1. התובעת ובעלה (הנתבע הפורמלי 2 להלן: "איתמר") הם בעלי הזכויות בדירה, בחלקים שווים.

2. הנתבע, שכן של התובעת ובעלה, והזוכה בתיק הוצאה לפועל מס' 03-16084-14-3, שפתח נגדם בהליכים למימוש הדירה בטענה לחוב בגין הלוואות שהעמיד לבעלה של התובעת.

3. הנתבע הפורמלי 1 (להלן: "הכונס") מונה ככונס נכסים על הדירה, במסגרת תיק ההוצל"פ.

4. אין מחלוקת, כי התובעת לא חתומה על הסכמי ההלוואות בין בעלה לבין הנתבע.

5. ביום 31.7.16 ניתן פסק דין בבית משפט השלום (ת"א 2238-06-14, השופטת מ' קסלסי), בתביעה שטרית שהגיש הנתבע דנן נגד התובעת בגין מספר שיקים שנתנו כאמצעי תשלום להחזר ההלוואות שנטל בעלה של התובעת וחוללו בשל אי כיסוי מספיק (להלן: "פסק הדין"). בפסק הדין נדחתה התנגדותה של התובעת לביצוע השטרות בטענה שחתימתה על גבי השיקים זויפה ונקבע, באופן עקרוני, כי הוכח שהנתבעת נתנה הרשאה לבעלה לחתום על השיקים במקומה. באשר ליתר הקביעות בפסק הדין ומידת שייכותן לענייננו נדון להלן.

    

    

    

   עיקרי טענות התובעת

6. בהליך שלפניי, שהוגש ביום 16.3.15, טוענת התובעת, כי מנהגו של הנתבע היה להלוות כספים לבעלה בצמוד למשכון, כאשר הקפיד לא לתת את ההלוואה עד לרישומו של משכון. מכאן מסיקה התובעת, כי כאשר נפרעה ההלוואה, פג תוקפו של המשכון שניתן כנגדה.