ת"א 33958-11-10 איצקין ואח' נ' רמי שבירו הנדסה בניה והשקעות בע"מ

לפני בקשת הנתבעת שלא לאפשר לתובעים להגיש כתב תביעה מתוקן וזאת משחלף המועד לכך וליתן פסק דין הקובע כי תם ונשלם ההליך הנוכחי, אשר בו כבר ניתן מזמן פסק דין חלקי. מנגד, לפני בקשת התובעים להארכת מועד להגשת כתב תביעה מתוקן, שהוגשה רק במסגרת תגובתם לבקשה וללא תצהיר תומך.

רקע

בהחלטתי מיום 5.1.16 קבעתי כי על התובעים להגיש עד יום 15.2.16 כתב תביעה מתוקן, שירכז בתביעה כספית את העניינים שנותרו במחלוקת בין הצדדים וזאת לאחר שהגעתי למסקנה כי נדרש פיקוח בלתי סביר מבית המשפט, ביחס לעבודות התיקונים שחויבה הנתבעת לבצע בפסק הדין החלקי שניתן בתיק זה בשנת 2013.

הרקע להחלטתי הנ"ל שפורט גם בהחלטה עצמה, הנו כי התובעים הגישו בתיק זה בשנת 2010 תביעה כספית וכן תביעה לצו עשה לחייב את הנתבעת שמכרה להם את דירתם לתקן ליקויים בדירה, שגרמו לרטיבות קשה שפשטה בה ובשלב מסוים אף הביאה לניתוק החשמל בדירה על ידי חברת החשמל ומניעת כל אפשרות לגור בה.

בפסק הדין החלקי שניתן על ידי ביום 28.8.13, חייבתי את הנתבעת לבצע עבודות ותיקונים בהיקף ניכר בדירה וכן חייבתי אותה בפיצוי המוסכם שנקבע בחוזה בסכום של 358,596 ₪. כמו כן, קבעתי כי מאחר והנזקים בפועל של התובעים עשויים להגיע יחד עם דמי השכירות שיהיה עליהם לשלם בתקופת ביצוע התיקונים, לסכום העולה על הפיצוי המוסכם שפסקתי, יהיו זכאים התובעים בתם ביצוע התיקונים לתקן את כתב התביעה לצורך תביעת דמי השכירות וקבלת הפרשים ככל שיגיע להם.

לצורך פיקוח על עבודות התיקונים מיניתי את המומחה שרגא גורמן. עבודות התיקונים נמשכו לא פחות משנתיים תמימות (!!) וזאת בין היתר ואולי בעיקר, עקב חוסר שיתוף פעולה בין הצדדים, חוסר האמון והיריבות הקשה שביניהם, כמו גם מחלוקות קשות שנוצרו בין הצדדים ולבין המומחה גורמן, שבמסגרתן הטיחו הצדדים האשמות כלפיו והנתבעת אף הודיעה לו כי בכוונתה להגיש נגדו תביעה עקב התנהלותו כמומחה בתיק זה (!?).

עקב כל הנ"ל, נוצר מצב בלתי נסבל, שבו הגישו הצדדים על כל צד ושעל בקשות לבית המשפט (כדי לסבר את האוזן, ממתן פסק הדין החלקי ועד החלטתי מיום 5.1.16, נפתחו לא פחות מ-48 בקשות שביחס לכל אחת מהן הוגשו כמובן תגובות, תשובות וכו').

לאחר שמרבית התיקונים כבר בוצעו, אולם עדיין נותרו מחלוקות בין הצדדים ולאחר ששיתוף הפעולה בין הצדדים הפך לאפסי וגרר בקשות על גבי בקשות, קיימתי ביום 3.11.15 ישיבה שנמשכה שעות ארוכות עם הצדדים בנוכחות המומחה גורמן (שנכח בחלק מהישיבה), שכל מטרתה הייתה להביא את הצדדים להסכמות (אני מפנה לפרוטוקול יום 3.11.15 המדבר בעד עצמו אשר כולל את ההסדר הדיוני שהצעתי). הנתבעת הודיעה כי היא מוכנה לקבל את עיקרי הצעתי אם כי היו לה מספר הערות ביחס אליה. התובעים לא הסכימו לקבלה.

לפיכך, ולאחר שאיפשרתי לצדדים, להתייחס ולטעון בכתב בקשר לאפשרות של הפסקת הליך התיקונים והמרת יתרת התיקונים לתביעה כספית, ענין שכבר שציינתי בפני הצדדים קודם לכן כי בכוונתי לשקול, ניתנה החלטתי הנ"ל מיום 5.1.16, שבה קבעתי כי הותרת המשך הליך התיקונים על כנו, יחייב את בית המשפט בפיקוח בלתי סביר (הצורך בפיקוח בלתי סביר כבר החל עוד הרבה קודם לכן אולם החמיר והפך בלתי אפשרי).