ת"א 33958-11-10 איצקין ואח' נ' רמי שבירו הנדסה בניה והשקעות בע"מ

לפני בקשת המומחה לאישור חשבון סופי עבור עבודתו כמפקח על ביצוע התיקונים בתיק זה.

החלטתי זו ניתנת על רקע החלטה קודמת שלי מהיום, בה נאלצתי להפסיק את הליך ביצוע התיקונים, עקב מידה בלתי סבירה של פיקוח שנדרש ממני ביחס להליך הנ"ל וזאת עקב חוסר שיתוף פעולה בין הצדדים, כמו גם חוסר אמון בולט בין הנתבעת ולבין המומחה שהגיעו (לא להאמין), עד כדי איומים בהגשת תביעה כספית מצד הנתבעת כנגד המומחה בשל טענות של פעולה חוסר סמכות כביכול במסגרת מילוי תפקידו (על הקושי בהגשת תביעה כאמור מפאת חשש להעדר עילה כבר רמזתי בהחלטה קודמת שלי).

מכל מקום, משהחלטתי על הפסקת הליך ביצוע התיקונים ומשקבעתי כי בכך סיים המומחה את תפקידו ומשהגיש המומחה עוד קודם לכן וביום 28.10.15 את חשבון מס' 10 ולאחר מכן, ביום 13.11.15, חשבון סופי בסך 9,331 ₪ (כולל מע"מ), שכולל את חשבון מס' 10 וכן תוספת תשלום בגין התייצבות המומחה לדיון האחרון שהתקיים ביום 3.11.15, יש להכריע בעניין זה.

הנתבעת מתנגדת לתשלום החשבון בטענות מטענות שונות שאין בהן ממש.

כך למשל, טענת הנתבעת שלפיה דין המחלוקת מול המומחה בקשר לשכרו להיות מוכרעת במסגרת הליך נפרד, דינה להידחות ואף תוך הרמת גבה על עצם העלאת הטענה התמוהה. תקנה 131(א) לתקסד"א מסמיכה את בית המשפט שמינה מומחה, לקבוע את שכרו, את הוצאותיו ואת אופן תשלומם. לפיכך, ברור כי שכר המומחה, גם במקרה של מחלוקת לגבי שיעורו, יוכרע על ידי בית המשפט שמינה אותו ובמסגרת אותו ההליך שבו מונה.

הנתבעת מלינה על כך שהמומחה "מתכתב" עם בית המשפט ואינו מגיש כתבי בי דין כדין. גם טענה זו דינה להידחות. אין כל מניעה לכך שהמומחה יגיש לבית המשפט את החשבון שלו במתכונת של מכתב ולא במסמך שערוך ככתב בי דין. גם אין כל מניעה כי התייחסות המומחה לעניינים אחרים יעשה במתכונת כזו.

הנתבעת עתרה לזימון המומחה לחקירה בקשר לדרישת התשלום שלו. גם טענה זו דינה להידחות. בנסיבות, מדובר בדרישה קנטרנית, שכל מטרתה התנגחות עם המומחה, כפי שיפורט. ממילא גם אין צורך בנסיבות בחקירת המומחה כדי להגיע למסקנה האם העבודה שביצע נשוא החשבון האחרון מצדיקה את התשלום שדרש. גם בעניין זה יפורט בהמשך.

הנתבעת עתרה לחייב את המומחה בהגשת פירוט של כל שעות העבודה מתחילת עבודתו. בהקשר זה יצוין כי בהחלטתי מיום 18.11.13, בה מניתי את המומחה גורמן קבעתי, בין היתר, כי עליו להודיע לבית המשפט מה הוא שכרו המבוקש לצורך פיקוח על העבודות. בתגובה לכך ציין המומחה כי הוא מבקש 550 ₪ + מע"מ לשעת עבודה. ביום 2.12.13 אפשרתי לצדדים תגובה בעניין זה. הנתבעת, שלפי פסק הדין החלקי חויבה לשאת במלוא הוצאות המומחה, לא הגיבה. לפיכך, אישרתי בהחלטתי מיום 11.12.13 את שכר המומחה.

מאז תחילת עבודתו ועד לחשבון מס' 10 שהגיש המומחה ביום 25.10.15 ואשר במסגרתו ביקש 6,050 ₪ + מע"מ עבור 11 שעות עבודה לתקופה 31.5.15 עד הגשת החשבון, שילמה הנתבעת את כל חשבונות המומחה שהועברו אליה ללא טענה כלשהי ומבלי לדרוש מהמומחה פירוט של מה נעשה על ידו בכל שעה ושעה שנכללה בחשבונות שהוגשו. מדובר בתשע חשבונות ששלח המומחה לנתבעת החל מיום 1.1.14 ועד 31.5.15.

שעה שהנתבעת שילמה את החשבוניות ללא דרישת פירוט העבודה שבוצעה על ידי המומחה והסתפקה בציון שעות העבודה והתקופה הרלוונטית, היא מושתקת ומנועה כיום מלדרוש מהמומחה פירוט שעות לגבי חשבונות העבר ששולמו וזאת על רקע העובדה שאין בידי המומחה לשחזר כיום את כל הפעילות נשוא החשבונות הקודמים, פעילות שנעשתה מזמן, כפי שטען במכתבו מיום 13.11.15. זאת גם הסיבה שבהחלטתי מיום 24.11.15, חייבתי את המומחה להגיש פירוט רק ביחס לחשבון האחרון שטרם שולם ואשר עלי כעת להכריע בעניינו.