ת"א 33929-02-17

1.התובעת, ילידת 1959, עקרת בית, נפגעה ביום 17.9.15 בעת שנפלה במדרכה, כתוצאה ממדרכה שקועה עם אבנים משתלבות שבורות, לפי הטענה, ברח' עבאס 16 בחיפה. היא עותרת לחייב את הנתבעת בנזקי גוף שנגרמו לה.

2.לאחר הנפילה פנתה התובעת לקופת-חולים, נבדקה, לא נמצאו סימני חבלה ביד ימין, ברם נמצאה רגישות למישוש והגבלה בתנועות, נערכו צילומים, לא נמצאו שברים, ובוצעה חבישה אלסטית. למחרת והואיל והתחבושת לחצה, פנתה לבית-חולים "בני ציון" שם נמצאה רגישות במרפק, תנועות מלאות, ללא חסר נוירולוגי, צילום נוסף שנערך ללא עדות לשברים, ונכתב כי קיימת בצקת ביד בגלל החבישה ההדוקה. החבישה הורדה, ולמעשה מאז ועד היום אין תיעוד רפואי ביחס לארוע, זולת זימון לפזיותרפיה שאין ראיה אם הטיפולים בוצעו בפועל, אם לאו, ו-8 ימי מחלה.

3.הנתבעת מכחישה את עצם הארוע. לטענתה, אין תמיכה אוביקטיבית לעצם הנפילה בשל מפגע, ומהתיעוד הדל שהוגש נראה כי התלוננה על נפילה ברחוב, מבלי שהזכירה קיומו של מפגע כלשהו.

מכל מקום וגם אם בית-המשפט יקבל את גרסתה של התובעת בדבר נפילה, הרי שמדובר בתאונה של מה בכך, שאדם סביר לא היה מגיש תביעה על כך, נוכח הפגיעה שלא הותירה אותותיה ולא הצריכה כל טיפול נוסף. לחילופין, היא טוענת, כי בנסיבות העניין והעובדה שמקום הנפילה, המוכחש, מוכר היטב לתובעת, שכן הוא נמצא ליד בית בנה, יש להשית עליה אשם תורם בשיעור משמעותי.

4.הצדדים ביקשו לקבל פסק-דין על דרך הפשרה לפי סעיף 79א, כולל אפשרות של דחיית התביעה.

5.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, בחומר הרפואי ובתמונות, התלבטתי אם אין זה המקום לדחות את התביעה מחמת ספק בשאלת התקיימות הארוע כמתואר ע"י התובעת, והיותו, ככל שהתקיים, ארוע פעוט שהצריך שני ביקורים אצל רופא, ולא הותיר את אותותיו כלל, וככזה מהווה מעשה של מה בכך, כמשמעו בסעיף 4 לפקודת הנזיקין.

עם זאת, לאחר ששקללתי את כל הנתונים כמפורט לעיל, כולל שאלת אשם תורם, ככל שהארוע התקיים, מצאתי להעמיד את הסכום הראוי לפיצוי על סך 3,000 ₪.

6.אשר על כן, אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך 3,000 ₪. הנתבעת תשפה את התובעת באגרה ששולמה עם פתיחת התיק ותשא בשכ"ט עו"ד בסך כולל של 650 ₪. ניתן פטור מיתרת אגרה.

ניתן היום, י"ב כסלו תשע"ח, 30 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.