ת"א 33627-06-15 עאסי ואח' נ' מחול ואח'

בפניי בקשה לסעדים זמניים שעניינה שימוש וחזקה במקרקעין המצויים בסמוך לכפר פסוטה, מנוהלים על ידי המדינה, ומשמשים כשטחי מרעה.

התובעים (להלן גם: "עאסי") מחזיקים בעדר בקר. התובעים שכנגד (להלן גם: "הרועים הנוספים" או "המבקשים"), ולמעשה חלק מהם, מחזיקים אף הם בבעלי חיים – בקר וצאן.

השטחים נשוא הבקשה מצויים ברובם בבעלות הנתבעת שכנגד 3 (להלן: "הקק"ל") ומנוהלים ע"י הנתבעת שכנגד 5 - רשות מקרקעי ישראל (להלן: "רמ"י" או "המינהל"). המינהל מנהל את השטחים תוך מתן משקל להמלצות הנתבעת שכנגד 4 (להלן: "משרד החקלאות" או – אף שיחידה זו לא נזכרת בכותרת שכן נראה כי היא כלולה כיום באגף לתכנון כלכלי במשרד החקלאות – "רשות המרעה"). מטעמי נוחיות וקיצור יכונו גופים אלה גם "המדינה".

רקע והליכים קודמים

ביום 16.6.15 הגישו עאסי בקשה שהוגדרה כ"בקשה בהולה ביותר למתן צווי מניעה/עשה ארעיים במעמד צד אחד", וכן בקשה למתן צווי מניעה/עשה זמניים. עאסי ביקשו צווים אשר ימנעו מהרועים הנוספים וכן מהעדרים שבבעלותם להיכנס לשטח המרעה שבשימושם של עאסי, המוגדר כשטח המרעה המשותף של הכפר פסוטה בשטח של 2,323 דונם מסביב לכפר (להלן: "בקשת הסעד הזמני של עאסי").

לא ניתן צו במעמד צד אחד ונקבע דיון ליום 23.6.15. הרועים הנוספים הגישו תשובה והתנגדו לבקשה. הקק"ל, המינהל ומשרד החקלאות, אשר הוגדרו ע"י עאסי בבקשה כמשיבים פורמליים, לא הגישו תשובה, ובפתח הדיון ניתנה לב"כ המדינה אפשרות לשטוח טיעון עובדתי ולהגיש מסמכים. המדינה תמכה בקבלת הבקשה. לאחר דיון ארוך, שכלל חקירות מצהירים, הבהרתי לב"כ הצדדים כי בדעתי לדחות את בקשת הסעד הזמני של עאסי. עמדתי זו התבססה, בעיקרה, על שני שיקולים עיקריים שפורטו באוזני ב"כ הצדדים: נקיון כפיים, ובעיקר שינוי מצב קיים.

ייאמר כבר עתה, עוד בטרם תובא המשך ההתנהלות הדיונית ותפורט התשתית העובדתית במלואה, כי לאחר הדיון בבקשה הנוכחית לסעד זמני (להלן: "בקשת הסעד הזמני של הרועים הנוספים"), התברר ביתר שאת כי היה ממש בשני שיקולים אלה.

לגבי נקיון כפיים – לתשובתם של עאסי ביחס לבקשת הסעד הזמני של הרועים הנוספים (להלן: "התשובה"), צירפו עתה עאסי באופן מסודר מסמכים רבים, השופכים אור על מצב הדברים ולהם חשיבות רבה להכרעה. כמו מאליה, עולה השאלה מדוע לא צורפו על ידם מסמכים אלה כבר לכתחילה, בהתאם לחובתם על פי הפסיקה. יצויין כי לא בא כל הסבר מפיהם באשר לדרך הילוכם זו.

ברם, גם בטרם נודע על דבר קיומם של מסמכים אלה, ולחילופין אף אם אניח לטובתם כי מדובר במסמכים שלא היו בידיהם עובר להגשת בקשתם לסעד זמני – וכאמור, הדבר כלל לא נטען – אין בכך לשנות לעניין אי-צירופו של המסמך החשוב ביותר שהיה עליהם להגיש – החוזה האחרון של הרשאה לרעייה עליו הם חתומים. אף שמדובר במסמך חדש יחסית שחזקה כי היה מצוי בידם, החוזה הוגש רק ע"י המדינה בדיון ("מש/2"). חוזה מש/2 נחתם ביום 23.7.13 בנוגע לתקופה שמיום 1.9.12 ועד ליום 31.8.13, ונתן לעאסי הרשאה לרעיה בשטח של 149 דונם בלבד, בלתי מזוהים ובלתי מסויימים, מתוך עשרות רבות של חלקות (וחלקי חלקות) בכמה עשרות גושים.

החוזה מש/2 פעל באופן מובהק לרעת הבקשה של עאסי. כך, לדוגמא, עלה ממנו כי המדינה נוהגת להשכיר שטחי מרעה, ולפחות בענייננו, לתקופה של שנה. צירופו היה מעלה את השאלה המתבקשת מה קרה בשנה שלאחריו, החל מיום 1.9.13 ועד ליום 31.8.14, ואף מיום 1.9.14 ואילך.