ת"א 33584-09-12 עבד נ' חדיד ואח'

התביעה כאן היא תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין: המקרקעין הן חלקה 17 בגוש 18623, אשר בכפר מעיליא, השייכת במושע לשלושת בעלי הדין.

לתובע 3/5 ו- 2491/21115 חלקים, המסתכמים ב- 3,032 מ"ר.

לנתבע 1 – מר מוהנא חדיד – 2955/21115 (591 מ"ר).

לנתבע 2 – מר נביל אבו חנא – 600/24223 (המהווים 600 מ"ר).

הנתבע 1 רכש את חלקו בחלקה מאחיו של התובע כאן – מר סובחי אלעבד מאח אחר. סכסוך שהתגלע הביא את הצדדים לבית המשפט לראשונה בפני כב' השופט שדה, בתיק 41288-02-12, שם הגיש התביעה מר חדד, הנתבע 1 כאן; התביעה שם נמחקה כפי שניתן ללמוד מפסק הדין של כב' השופט שדה מיום 23.3.12, אשר אף כתב כי כנראה גם בעיני התובע שם (דהיינו – מר חדיד), התיק היה מיותר מלכתחילה.

בתאריך 13.9.12 הוגשה התביעה בתיק זה.

קריאת כתבי הטענות, הצעת החלוקה של התובע והתשריטים, לימדה כי מלכתחילה לא היתה לנתבע כל סיבה להתנגד להצעת בחלוקה, שכן היא תאמה בדיוק את אשר הובטח לו ואשר נקנה על ידו ממר סובחי עבד (אחיו של התובע).

בדיון שהתקיים ביום 16.2.14 הגיעו הצדדים להסכמה המתבקשת לעניין פירוק השיתוף ונותרו חלוקים לעניין ההוצאות.

על כן, בהתאם להחלטה מיום 1.4.14 הוגשו סיכומים קצרים בשאלה זו בלבד.

התובע, טען לעניין ההוצאות כי הנתבע התנהל בצורה קלוקלת מתוך כוונה להרע לתובע ולרושש אותו. התובע, מתחילת הדרך הן בתרשיט החלוקה המקורי (בין השותפים), הסכם הרכישה של הנתבע, התכנית המפורטת שיזם התובע, ותשריט החלוקה, שמר מכל משמר על חלקו של התובע, כי כפי שרכש אותו הן מבחינת גודלו, הן מבחינת ייעודו החקלאי והן מבחינת מיקומו.