ת"א 33571-06-16 בסון נ' בנבנישתי

ביום 4.7.17 הושג הסדר בין הצדדים, לפיו, בתמצית, זכויות שניהם גם יחד יימכרו למר גילעד שנקר. במסגרת הסדר זה הוסכם שמר שנקר ישכור מאת הנתבעת מבנה ששימש לגן ילדים למשך תקופה מסויימת ובתנאים מסויימים, הכל כקבוע בהסדר.

בסעיף י'2 להסדר הוסכם לענין גובה דמי השכירות כי קיימת טענה של הנתבעת לפיה סכום זה נקבע על ידי מומחה בית המשפט בחוות דעתו, בסך 5,500 ₪ + מע"מ (משוערך כפי שהוסכם), שלא על סמך מסמכים חשבונאיים אלא מפי התובעת.

לפיכך הוסכם כי המומחה יבהיר ענין זה ואם יתברר כי הנתבעת צודקת בטענתה האמורה יקבע בית המשפט את דמי השכירות על דרך פשרה והוא רשאי להעזר בשמאי.

מומחה בית המשפט הודיע כי הסכום האמור נקבע על ידו שלא בהסתמך על חשבוניות שכן אלה לא הוצאו, אלא מבדיקת המשיכות החודשיות של הצדדים מהעסק מושא התביעה. על פי בדיקה זו עלה כי המשיכות מלמדות שהנתבעת משכה 5,500 ₪ יותר מהתובעת ולכן המסקנה היתה כי אלה דמי השכירות ששולה לה על ידי העסק.

הבדיקה האמורה נסמכת על מסמכים חשבונאיים, משיכות הצדדים. לפיכך לא ראיתי לשנות מהסכום החודשי של 5,500 ₪ + מע"מ (משוערך כמוסכם). לחילופין אציין כי אף אם הייתי נזקק לפסיקה על דרך פשרה, לא הייתי סוטה מסכום זה, שכן משיכות הצדדים מלמדות כי זה אכן שיעור דמי השכירות, וממילא אף לא הייתי נעזר בשמאי.

בסיפת הדברים אציין כי לא מקובלת עליי טענת הנתבעת כי הסכום האמור – ההפרש במשיכות הצדדים מהעסק – משקף רק מחצית מדמי השכירות. המדובר בטענה משוללת בסיס. הסכום נמשך מהשותפות – כתשלום דמי שכירות, דהיינו הן מחלקה של התובעת והן מחלקה של הנתבעת וממילא הכפלתו תיצור עיוות חשבונאי ברור.

ניתנה היום, ב' אב תשע"ז, 25 יולי 2017, בהעדר הצדדים.