ת"א 3353-08-11

1.כללי

פסק דין בתביעה שיסודה בטענת התובעים שרכשו דירה מהנתבעים, לפיה, בדירה שרכשו -חריגות בניה בלתי מאושרות שהוסתרו מעיניהם. לאחר שנדרש בית המשפט לשאול עצמו פעם אחר פעם מאיזה טעם נצרך כלל לשמוע את מלוא הראיות בפרשה, אף הודיעו הנתבעים 1 ו-2, שמקבלים הם על עצמם את האחריות למעידתם, ונותרה במחלוקת אך שאלת הסכום המגיע לתובעים. ועם זאת, דומה, ראוי לבית המשפט לתת ביטוי תמציתי לפרשה, באשר, מדרך העולם, יש בכך כדי להקרין גם על פסיקת בית המשפט במישור הכספי.

2.המסגרת העובדתית

א.ביום 5.8.2005 נחתם הסכם לפיו רכשו התובעים מהנתבעים את דירתם במעלה אדומים.

ב.במבוא להסכם, ב"הואיל" הרביעי, נכתב כדלקמן: "המוכרים מצהירים כי לא הוסיפו כל תוספת בנייה ללא קבלת היתרי בנייה כדין".

ג.במהלך השנים שקדמו לעסקה ביצעו הנתבעים מספר שינויים והרחבות. לחלקם ניתן היתר (ובנסיבותיו של תיק זה אין חשיבות לשאלה האם ניתנו ההיתרים לאחר מעשה, או, כפי דרישות החוק, לפני הבנייה), ואולם לחלקים מסוימים, גם אם מוגבלים בהיקפם, לא ניתן היתר, ומאמצים להכשרת הבנייה לא נשאו פרי.

ד.במהלך התקופה הרלוונטית, בשלב המוקדם, כלפי הנתבעים, ולאחר העסקה, גם כלפי התובעים, ננקטו הליכים פליליים. עם זאת, נכון למועד זה, לא תלויים כלפי מי מבין בעלי הדין הליכים בעקבות חריגות הבנייה שלא הוכשרו או תוקנו.

3.טענות וראיות הצדדים – הערות משלימות

א.במצוות בית המשפט נתמנה כמומחה מטעמו המהנדס השמאי אייל שנהב. בתמצית הדברים, מלמדת חוות דעתו מיום 9.11.2014, שאכן, לרכיבים מסוימים הנכללים בדירה אין היתר, ולהערכתו, שווי ירידת הערך של הדירה, נכון למועד חתימת ההסכם (5.8.05) - 35,000 ₪.