ת"א 3352-07 ל' נ' אוניברסיטת חיפה ואח'

בפני תביעת התובע, יליד 1984, לפיצוי בגין נזקי גוף אשר נגרמו לו, לטענתו, כתוצאה מחבלה שסבל ביום 29.7.04, בעת שנתקל באבן גדולה, שהיא חלק מכותרת עמוד קורינתי עתיק (להלן: "האבן" או "הפסל")), אשר לטענתו היה מוצב במרכז מדשאה שבשטחי אוניברסיטת חיפה (להלן: "התאונה"). לטענת התובע, הוא נתקל באבן מאחר והאורות שהאירו את המדשאה עד לאותו הרגע, כבו, ובשל כך לא הבחין באבן ונתקל בה (להלן: "התאונה").

מומחים שמינה בית המשפט קבעו לתובע נכות רפואית משוקללת בשיעור 19% (10% אורטופדי ו-10% פסיכיאטרי).

הצדדים חלוקים הן באשר לנסיבות ארוע התאונה והאחריות לה והן בשאלת הנזק.

נסיבות התרחשות התאונה

1. התאונה הנטענת אירעה כאמור ביום 29.7.04, בסמוך לשעת חצות, כאשר התובע, יחד עם חבריו שהם תלמידי ישיבה (להלן: "הבחורים"), יצאו לערב פעילות במדשאות האוניברסיטה, ערב הנקרא על ידם "ליל שישי" ואשר מאורגן על ידי הישיבה, היא נתבעת מס' 3 (להלן: "הישיבה").

מן העדויות שנשמעו בפני עולה, כי הישיבה נהגה לצאת בימי חמישי, כפעם בחודש, לערב פעילות לקראת יום שישי, אשר מיועד לפעילות חברתית, הכוללת ערב שירה, דבר תורה, ארוחה קלה ויציאה מכותלי הישיבה בה שוהים התלמידים במשך ימים ארוכים. עוד עולה מהעדויות כי פעמים רבות התקיימה פעילות זו במדשאות האוניברסיטה (עמ' 30 לפרוטוקול שורה 31 עד עמ' 31 שורה 2).

2. לטענת התובע במהלך הערב, אשר החל בשעה 21.00 לערך, לאחר שהבחורים ישבו ושרו, החלו חלק מהם להתרוצץ בדשא ולהתחרות בריצה. התרוצצות זו לא היתה חלק מהפעילות המאורגנת, אולם כדברי התובע, היתה חלק טבעי מהפעילות, שכן הבחורים נהנו מהמרחבים המאפשרים התרוצצות וזאת לעומת ימי הלימודים בישיבה (עמ' 6 שורות 15-21).

עדותו של התובע בעניין זה, דהיינו התרוצצות הבחורים במדשאות, נתמכת בעדותם של חבריו, צבי אדלר ושמעון קלאר (עמ' 13 שורות 12-17, עמ' 14 שורות 1-2, וכן עמ' 16 שורות 10-11). אמנם הרב שכטר, שהעיד מטעם הישיבה, טען כי מטרת הפעילות איננה התרוצצות ומשחק, אלא ישיבה בצוותא, לימוד ושירה, אולם עד זה לא היה נוכח במקום ולפיכך לא יכול היה לסתור את העדויות מטעם התובע, כי אכן החלה התרוצצות במקום.

3. בעוד שהעדים הנ"ל תמכו בטענת התובע, כי הבחורים התרוצצו על המדשאה, הרי שלא היה בעדותם לתמוך בטענתו כי נחבל כתוצאה מהיתקלות באבן כנטען על ידו שכן שניהם ציינו כי לא ראו את התאונה בעת קרותה ואף אחד מהם לא ידע לציין מה היתה סיבת נפילת התובע או חבלתו (עמ' 13 לפרו' ש' 19-23 ועמ' 16 לפרו' ש' 14-18).

משכך, לכאורה עדותו של התובע, בדבר נפילתו בגין ההתקלות באבן דווקא (להבדיל מנפילה מסיבה אחרת) הינה לכאורה עדות יחידה של בעל דין. אלא שתמיכה לטענת התובע כי נחבל מכך שנתקל באבן אני מוצאת בהודאת הישיבה כי אכן התובע נחבל בעת שנתקל באבן במהלך שהות תלמידי הישיבה במדשאת האוניברסיטה (ובכך גם הסבירה מדוע לא העידה את הרב פרקש, מי שהיה המבוגר האחראי מטעמה באותו ארוע). תימוכין לכך ניתן גם למצוא בתיעוד הרפואי הראשוני בו מצויינת עובדת ההתקלות באבן.