Credit Suisse Group AG ואח' נ' שפר

לפניי בקשת הנתבעות שמקום מושבן בשוויץ כי התביעה שהוגשה נגדן תסולק על הסף מאחד או יותר מהטעמים הבאים: חוסר תום לב של התובעת, קיומה של תניית שיפוט זר ייחודית לפיה על המחלוקת להתברר בבית המשפט המוסמך בשוויץ והיותו של בית המשפט בישראל פורום לא נאות לבירור התביעה. כן התבקש לסלק את התביעה כלפי הנתבעת 1 מחמת היעדר יריבות והיעדר עילה.

יצוין כבר בשלב זה כי התיק דנן אופיין בריבוי הליכים ובקשות שהכילו כתבי טענות למכביר. חלק ניכר מכתבי הטענות שהגישו הצדדים מנה עשרות עמודים. כך גם כתבי הטענות שהוגשו במסגרת הבקשה דנן. בנוסף, הצדדים (ובמיוחד התובעת) נקטו הליכי ערעור מרובים לבית המשפט המחוזי ואלה הגיעו אף לבית המשפט העליון. כל אלה גרמו להתמשכות ההליכים בתיק כך שרק כיום, כארבע וחצי שנים לאחר הגשת כתב התביעה, תלויה ועומדת להכרעה הבקשה לסילוק התביעה על הסף. להלן יובא אך חלק מהשתלשלות העניינים בתיק שנחוץ לפרטו לצורך הבנת הדברים והחלטתי להלן.

על פי כתב התביעה, המנוח מר עמנואל שפר ז"ל ניהל משך עשרות שנים באמצעות תאגיד נאמנות בשם "מוהבר" שהתאגד במדינת ליכטנשטיין, חשבון השקעות בבנק קרדיט סוויס בשוויץ. ביום 31.10.2012 המחה תאגיד מוהבר את זכויות התביעה בקשר עם החשבון למנוח. התובעת שהיא אלמנתו "נכנסה לנעליו" של המנוח בהתאם לצו ירושה.

התביעה הוגשה נגד 3 חברות כדלקמן: הנתבעת 1 - Credit Suisse Group AG, הנתבעת 2 Credit Suisse AG – וחברה בשם קרדיט סוויס שירותים פיננסיים (ישראל) בע"מ (להלן: "החברה הישראלית"). בכתב התביעה תבעה התובעת פיצוי בגין הפסדים שנוצרו בחשבון הבנק בגין מספר פעולות ומחדלים נקודתיים שאירעו בחודש אוגוסט 2008 (סעיף 20 לכתב התביעה).

בעקבות בקשת החברה הישראלית לסילוק התביעה שהוגשה נגדה על הסף קבעתי בהחלטתי מיום 12.1.2014 כי שוכנעתי שיש ממש בטענתה כי התובעת פעלה בחוסר תום לב עת בחרה לצרף אותה כנתבעת על אף העדר היריבות והעדר עילה כלפיה. זאת, על מנת להקל על מלאכתה בניהול התביעה כנגד מי מהנתבעות שמקום מושבן בשוויץ. לפיכך, הוריתי על סילוק התביעה על הסף נגד החברה הישראלית וניתן פסק דין בהתאם. ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי על החלטתי ועל פסק הדין שניתן בעקבות כך, נדחה על ידי כב' הרכב השופטים ורדי, ברנר ויעקובוביץ'.

התובעת טענה כי החברה הישראלית היא מורשית בהנהלת עסקים של הנתבעות ומאחר שכתב התביעה נמסר לה והנתבעות לא הגישו כתב הגנה, יש ליתן נגדן פסק דין בהעדר הגנה. בהחלטתי מיום 16.8.2015 קבעתי כי אכן החברה הישראלית מהווה מורשית בהנהלת עסקים של הנתבעות, אשר מקום מושבן בשוויץ, בהתאם לתקנה 482 לתקנות סדר הדין האזרחי. בנוסף, קבעתי במסגרת אותה החלטה כי אין מקום ליתן נגד הנתבעות פסק דין בהעדר כתב הגנה כפי שביקשה התובעת, אלא יש לאפשר להן להגישו עד ליום 13.10.2015.