ת"א 3326-04 מנהל מקרקעי ישראל נ' אבו אלקיעאן איברהים פרהוד ואח'

מונחת בפניי "בקשה דחופה למתן צו ארעי במעמד צד אחד", במסגרתה עותרים המבקשים כי בית המשפט יורה על עיכוב "ביצוע צווי הפינוי וההריסה" שניתנו ביחס למקרקעין נשוא הבקשה.

המבקשים מציינים כי עניינם החל נדון בשנת 2004, אז הוגשה תביעה לבית משפט השלום לסילוק ידם מהמקרקעין, ובפסק דינו קיבל בית המשפט את התביעה שהגישה המדינה והורה על סילוק ידם. המבקשים מציינים עוד כי ערעור שהוגש ונדון בבית המשפט המחוזי נדחה אף הוא, וכך גם נדחתה בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית המשפט העליון.

חרף זאת, נטען בבקשה כי בית המשפט העליון התנה את פינוי המבקשים "במתן פיצוי בדמות דיור חלופי בחורה" (ס' 9 לבקשה), וכי למרות האמור המשיבה התעלמה מהוראות פסק הדין בדבר חובת התניית הפינוי בקבלת חלף פיצוי.

המבקשים מציינים עוד כי "אומנם מנהלת רשות הבדווים יצרה מגע עם חלק מתושבי הכפר והבטיחה שתמצא לתושבי הכפר חלופת דיור, אך עד רגע זה לא הוצעה לתושבי הכפר אף הצעה קונקרטית" (ס' 10 לבקשה). בהמשך, ציינו המבקשים כי "ככל הנראה המשיבה ניהלה מגעים עם חלק מתושבי הכפר לעניין העברתם למקום אחר, אך מו"מ זה לא מוצה ולא הבשילו המגעים לכדי הצעה קונקרטית אשר המבקשים יוכלו לעבור אליה עם הריסת בתיהם" (ס' 12 לבקשה).

המבקשים הוסיפו וטענו כי "הזכות לדיור הינה זכות חוקתית הנחשבת כחלק מזכות היסוד של האדם לכבוד" (ס' 17 לבקשה), ובין היתר על יסוד האמור גזרו מסקנה כי הנטל על המשיבה להוכיח כי קיימת חלופה הוגנת, סדורה וזמינה אשר מבטיחה את זכויות המבקשים בטרם הריסת המבנים (שם, ס' 21).

דיון

כבר בפתח הדברים ייאמר כי דינה של הבקשה להידחות בשל נימוקים שונים החוברים יחדיו לכלל מסקנה כי המבקשים לא הצביעו על זכות המצדיקה עיכוב ביצוע הפינוי, אשר לפי הנטען בבקשה אמור להיות מבוצע החל היום.

העדר זכות וסופיות ההליכים

כאמור. עניינם של המבקשים נדון ב-3 ערכאות שיפוטיות נפרדות, וכלל בתי המשפט גם יחד עמדו על כך שמדינת ישראל הינה בעלת המקרקעין, וכי הגם שנראה כי מעמדם של המבקשים הינו כבני רשות, הרי מדובר ברשות שניתנה חינם, ועל כן, זכאית המדינה לבטלה בהודעה למבקשים בכל עת (ס' 10-1 לפסק דינו של כב' השופט גד גדעון בבימ"ש השלום; ס' 14-15 לפסק דינה של כב' השופטת ברקאי בבימ"ש המחוזי; ס' לח'-לט' לפסק דינו של כב' השופט רובינשטיין ).