ת"א 33168-07-11

בפני בקשת המבקש להתיר לו הבאת ראיות לסתור את קביעת המוסד לביטוח לאומי שניתנה במסגרת תביעתו לקביעת דרגת נכות עקב פגיעתו בתאונת דרכים מיום 1.3.09.

רקע:

1.התובע נפגע בתאונת דרכים מיום 1.3.09. תאונה זו הוכרה כתאונת עבודה.

2.התובע הגיש תביעה למל"ל לקביעת דרגת נכות עקב פגיעתו בתאונה. התובע התלונן בין היתר כי הוא סובל מכאבים והגבלות תנועה בצוואר. ההשתלשלות הארוכה שארעה לאחר מכן תובא בתמצית להלן.

3.תחילה קבעה ועדה רפואית מדרג ראשון כי לתובע לא נותרה נכות עקב התאונה (החלטה מיום 9.3.10). בפרוטוקול הועדה צויין בבדיקת התובע כי אין הגבלה בעמ"ש צווארי. ערר שהגיש התובע לוועדה רפואית לעררים נדחה על-ידה (החלטה מיום 30.5.10). בפרוטוקול הועדה לעררים צויין כי תנועתיות עמ"ש צווארי ללא הגבלה.

4.בהמשך הגיש התובע למל"ל בקשה לדיון מחודש עקב החמרת מצב. ועדה רפואית קבעה נכות זמנית של 20% ולאחר מכן 10% (החלטות מימים 31.10.11 ו- 25.12.111). ערר שהגיש התובע על הקביעה האחרונה התקבל והנכות הזמנית הועמדה על 15%.

5.ביום 4.9.12 קבעה ועדה רפואית מדרג ראשון כי אין החמרה במצב התובע ודחתה את בקשתו.

6.על החלטה זו הגיש התובע ערר לוועדת העררים. בהחלטתה מיום 5.12.12 קבעה הועדה כי לתובע נכות בשיעור 10% בגין הגבלה קלה בתנועות עמ"ש צווארי. בפרוטוקול הוועדה צויין כי בצילומים שצירף התובע נראים שינויים ניווניים קשים ישנים ולא טראומטיים. הוועדה ניכתה 10% בגין מצב קודם, ולפיכך נקבעה נכותו מהתאונה בשיעור אפס.

7.התובע ערער לבית הדין לעבודה על החלטת הועדה לעררים. בית הדין קיבל את הערעור חלקית, תוך שהחזיר את הדיון לוועדה, על מנת שתנמק החלטתה שניתנה בהליך של החמרת מצב לפיה לתובע נכות בשיעור 10% אך יש ליחסה למצב קודם, בעוד שעובר להחלטה קבעה הוועדה כי לתובע אין נכות כלשהי באותו תחום.