ת"א 33040-10-15 לוגשי ואח' נ' י. ש. רחמים פיתוח,תשתיות וכבישים בע"מ ואח'

התובע הגיש תביעה למתן חשבונות, וכן תביעה כספית בסך 350,000 ₪ על דרך הערכה, כנגד הנתבעת 1, היא החברה וכנגד הנתבעים 2 ו-3, שהם, על פי סעיף 1(ג) לתביעה, המנהלים ו/או בעלי שליטה והיו מעורבים בפעולות, הליכים ודין ודברים בקשר לביצוע פרוייקט בשל עבודות תשתית.

הנתבעים 2 ו-3 הגישו בקשה לסילוק על הסף של התביעה כנגדם והתובע הגיש תגובה לבקשה.

לאחר עיון בבקשה ובתגובה – עולה כי צודקים הנתבעים 2 ו-3 בטענתם לסילוק על הסף של התביעה נגדם, ודין בקשתם להתקבל.

עיון בכתב התביעה שהגיש התובע מלמד כי ההסכם, לו טוען התובע, הינו בינו לבין הנתבעת 1.

בסעיף 2 לכתב התביעה טוען התובע כי: "יסודה של תביעה זו הינו בהסכם שנערך בין התובע לנתבעת, אשר הייתה קבלן ראשי". ובהמשך: "שירותי התובע, נשכרו ע"י הנתבעת לביצוע העבודות בפרוייקטים הנ"ל, כקבלן משנה של הנתבעת".

בסעיף 5(ב) לכתב התביעה טוען התובע כי: "לצורך ביצוע הפרוייקטים שכרה הנתבעת את שירותי התובע".

מסעיפים אלה בכתב התביעה עולה כי ההתקשרות נערכה בין התובע לנתבעת 1, וכן הודה ב"כ התובע בדיון בבית המשפט כי ההסכם היה עם החברה הנתבעת 1 (ראה עמ' 3, ש' 25 לפרוטוקול מיום 15/3/2016).

כמו כן, הודה ב"כ התובע כי לא מדובר בשותפות משפטית בין התובע לנתבעת 1.

טענות התובע בכתב התביעה ככל שהן מתייחסות לנתבעים 2 ו-3 הינן טענות של מהלכי כזב, רמיה ומעילה מצד הנתבעים 2 ו-3 בכך שהסתירו חשבונות חלקיים וסופיים, וכן הסתירו תיעוד מסמכים ונתונים וקבלות וחשבוניות (ראה סע' 7א' עד ה' לכתב התביעה).

טענת התובע לאי קבלת הכספים ואי מתן החשבונות בגין הפרוייקטים שבוצעו, לטענתו, אמורה להיות מופנית כלפי מי שהתובע טוען לקיום ההסכם עמו, ועל פי סעיפים 2 ו-5(ב) לכתב התביעה, כאמור לעיל, ההסכם של התובע, על פי טענת התובע, הינו מול הנתבעת 1, ומן הדין היה שהתובע יפנה תביעתו כלפי הנתבעת 1 בלבד, ולא כלפי מנהלי הנתבעת.