ת"א 330-08 פנקס יהודה ואח' נ' יוסיפוב יעקב ואח'

במסגרת בקשה לזימון עדים, שהוגשה על ידי מנורה-חברה לביטוח בע"מ (להלן: "המבקשת"), עתרה המבקשת לזימונו של עו"ד מירון קין, בא כוחו הקודם של התובע, לעדות, על מנת שיעיד ביחס לנסיבות עריכת תצהיר שהוגש על ידי התובע במסגרת בקשה לתשלום תכוף, ואשר יפרט באיזה מצב היה התובע כאשר נגבו ממנו הדברים.

המבקשת טוענת, כי משהתובע העיד בתצהירו על נסיבות עריכת התצהיר וטען כי היה מבולבל וכדומה, הרי ככל שהחיסיון מכוח סעיף 48 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן: "פקודת הראיות"), היה חל על האמור, יש לראות את התובע כמי שוויתר על החיסיון ביחס לנסיבות עריכת התצהיר.

התובע מתנגד לבקשה. לטענתו, חיסיון עורך דין-לקוח חל על נסיבות המקרה וביחס לעדות שמבקשת המבקשת לגבות מעו"ד מירון קין, ואין לראות בתצהיר שהוגש משום ויתור, ובכל מקרה, ניתן לצפות כי לאחר חקירת התובע תהא לבית משפט תמונה מגובשת אודות גרסת התובע, וזאת מבלי צורך לפגוע במכשיר החיסיון. מעבר להתנגדות עקרונית זו, ציינה ב"כ התובע, כי התובע ועו"ד מירון קין נפרדו, תוך שהועלו על ידם טענות הדדיות, ובכל מקרה, מקומה של הבקשה, אם בכלל, לאחר חקירת התובע.

חיסיון, הנובע מיחסים שבין עורך דין לבין לקוחו נלמד משתי הוראות חוק. סעיף 48 לפקודת הראיות ומסעיף 90 לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961 (להלן: "חוק לשכת עורכי הדין").

הוראת סעיף 48 לפקודת הראיות נוסחה כדלקמן:

"עדות עורך דין

(א)דברים ומסמכים שהוחלפו בין עורך דין לבין לקוחו או לבין אדם אחר מטעם הלקוח ויש להם קשר עניני לשירות המקצועי שניתן על ידי עורך הדין ללקוח, אין עורך הדין חייב למסרם כראיה, אלא אם ויתר הלקוח על החסיון; והוא הדין בעובד של עורך דין אשר דברים ומסמכים שנמסרו לעורך הדין הגיעו אליו אגב עבודתו בשירות עורך הדין.

(ב)הוראות סעיף קטן (א) יחולו גם לאחר שחדל העד להיות עורך דין או עובד של עורך הדין".

הוראת סעיף 90 לחוק לשכת עורכי הדין, נוסחה כדלקמן:

"סוד מקצועי

דברים ומסמכים שהוחלפו בין לקוח לבין עורך דין ויש להם קשר עניני לשירות המקצועי שניתן על ידי עורך הדין ללקוח, לא יגלה אותם עורך הדין בכל הליך משפטי, חקירה או חיפוש, מלבד אם ויתר הלקוח על חסינותם".