ת"א 32937-02-12 לשכת עורכי הדין נ' תשומה שיקום ושיחזור חובות בע"מ

מבוא וטענות הצדדים

1. לפניי תביעה של לשכת עורכי-הדין (להלן: "התובעת"), למתן צו מניעה האוסר על הנתבעים או מי מטעמם לגבות חובות של לקוחותיהם, בטענה שמדובר במתן שירות משפטי האסור על מי שאינו עורך דין. התביעה הוגשה נגד חברת תשומה שיקום ושחזור חובות בע"מ (להלן: "תשומה"), ונגד יוסף פלד, המכהן כדירקטור בחברה (להלן: "פלד"; וביחד: "הנתבעים"). העובדות העיקריות מוסכמות, והצדדים הסכימו להכרעה על יסוד החומר המצוי בתיק וסיכומים בכתב שהגישו [פרוטוקול מיום 26.2.13].

2. התובעת טוענת כי הנתבעים עוסקים בפעולות שיוחדו לעורכי דין, ומסיגים את גבול המקצוע של עריכת דין, בניגוד לסעיף 20 בחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961 (להלן: "חוק הלשכה"), בכך שהם נותנים שירותים משפטיים בתשלום, לפי חוזה שעניינו המחאת חוב רק למראית עין. טענה זו נתמכת, לטענת התובעת, בכך שלפי ההסכם שנחתם בין החברה ולקוחותיה [נספח ב' לכתב התביעה; להלן: "ההסכם"] – הלקוחות שומרים על זיקתם לחוב. הדבר מתבטא בקבלת תשלום (שגובהו לא נקבע מראש) עבור החוב רק לאחר גבייתו בניכוי הוצאות הגבייה; בקבלת דיווחים שוטפים על מצב גבייתו; בהתחייבות החברה לשמור אצלה את מסמכי המקור של החוב; ובזכות לבטל את החוזה אם לא נפתח הליך משפטי. עוד טוענת התובעת כי החברה לא נרשמה כנותנת שירותי מטבע כדרישת סעיף 11 בחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן: "חוק איסור הלבנת הון"); דבר המעיד כי אין מדובר בעסקת מכר. מדובר, אפוא, בעסקה שמהותה האמתית – מתן שירות של גביית חובות. על ידי כך הנתבעים פוגעים בציבור עורכי הדין, ובאופן פוטנציאלי – גם בציבור בכללותו. הנתבעים מבצעים כלפי התובעת, והציבור המיוצג על-ידיה, עוולות של הפרת חובה חקוקה, רשלנות, עוולה לפי "הלכת אדמה" [ע"א 140/53 אדמה חברה בינלאומית בישראל בע"מ נ' לוי (31.10.1955)], עוולות לפי חוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999, עוולות לפי חוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981 ואף עושים עושר ולא במשפט על חשבון עורכי הדין.

3. הנתבעים טוענים כי הם אינם מייצגים לקוחות, אלא רוכשים חובות בהתאם לחוק המחאת חיובים, התשכ"ט-1969 (להלן: "חוק המחאת חיובים"), כפי שמקובל גם במקומות אחרים בעולם. הטענה לפגיעה פוטנציאלית בציבור אינה מבוססת. ההסדרים החוזיים שלפיהם התמורה היא עתידית, הוצאות הגביה מנוכים מהתמורה וישנה אפשרות לבטל את ההסכם – אינם ייחודיים להסכם זה ואינם שוללים את אופיו כמכר של חוב. הזכות לבטל את ההסכם הכרחית לשימור זכותם של הלקוחות להצהיר על "חוב אבוד", במקרה שהחוב לא ייגבה. מדובר בעסקת מכר תקפה, שבה החברה נוטלת על עצמה את הסיכון לאי-גביית החוב; עסקה שגם נרשמת בספרי החברה ומדווחת לרשויות המס. לטענת הנתבעים, התובעת מנסה למנוע מאחרים כל עיסוק שיכול לנגוס מפרנסת חבריה, גם ללא הצדקה עניינית. ניסיון זה מגביל מסחר בנכסים (כגון חובות), ופוגע בעקרונות היסוד של השיטה ובפעילות הכלכלית במשק. פעולות הנתבעים אינן ייחודיות למקצוע עריכת הדין, גם לפי פרשנות מרחיבה ביותר.

   דיון והכרעה

4. חובת ההנמקה מקוימת בהצבעה תמציתית על טעמי הפסק, לרבות על דרך ההפניה, כדי לחסוך זמן שיפוטי המצוי במחסור חריף, ולאפשר את ניצולו המיטבי לטובת כלל המתדיינים [רע"א 8996/04 שכטר נ' נציגות הבית המשותף (21.12.04)]. הרזולוציה של ההנמקה נתונה לשיקול דעת שיפוטי, בהתאם למידת נחיצותם האופרטיבית של הפרטים. רזולוציה משפטית גבוהה מאריכה ומייקרת את ההתדיינות, ועל ידי כך פוגעת בנגישות המשפט ובאפקטיביות שלו. לפיכך, נזקיה של רזולוציה משפטית גבוהה עולים בהרבה על תועלתה, שכשלעצמה נתונה בספק אמפירי. בהתאם לאמור – הבאתי את עיקר טענות הצדדים בקליפת-אגוז, ואדון רק באלו מבין הטענות והראיות שהדיון בהן נדרש להכרעה ולהנמקתה. כמאמר תקנה 135(ב) בטיוטת תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ה-2015 [נוסח עדכני ליום 3.8.15]: "ההחלטה תכלול פירוט קצר של המחלוקות, ממצאי בית המשפט לגבי העובדות והשאלות המשפטיות הטעונות הכרעה ותמצית הנימוקים".

5. "כל אזרח או תושב של המדינה זכאי לעסוק בכל עיסוק, מקצוע או משלח יד" [חוק יסוד: חופש העיסוק, סעיף 3].

6. מאידך גיסא, סעיף 96 בחוק הלשכה אוסר על "מי שאינו עורך דין" לבצע "פעולה שנתייחדה לפי חוק זה לעורכי דין". סעיף 20 בחוק הלשכה מאפיין את הפעולות האסורות כלהלן: (1) ביצוע פעולה בעלת אופי משפטי; (2) הפעולה היא עבור אדם אחר; ו-(3) הפעולה נעשית בדרך עיסוק או בתמורה.

7. הן על פי עקרון היסוד שלפיו כל פעולה שאינה אסורה על אדם – מותרת לו [חוק העונשין, התשל"ז-1977, סעיף 1]; והן על פי הזכות החוקתית לעסוק בכל עיסוק – יש להניח כי העיסוק הנדון מותר, אלא אם יתברר היפוכו של דבר.