ת"א 32783-03-14 טופ אפ תקשורת בע"מ נ' וי.סי.אם.קי ייעוץ עסקי בע"מ מאיר פישר

בפני בקשת התובעת להתיר להם לגלות תמלילי שיחות שהוקלטו לאחר הגשת תצהירי הנתבעים.

לטענת התובעת יש בתמלילים ראיות אשר יכול ויהא בהן כדי לסתור את טענות הנתבעים, וכי בהינתן המחלוקות העובדתיות הרבות בתיק זה, יש חשיבות לכך שלא יתאפשר לנתבעים לתאם גרסאות או לשנות מגרסתם, בשל חשיפה לאותן הקלטות.

לטענת הנתבעים אין כל מקום להיעתר לבקשה שכן זו אינה עומדת בתנאי פסיקתו של כב' בית המשפט העליון לעניין מתן היתר לגילוי מאוחר, לרבות לעניין מסירת גרסאות סותרות ובחינת סוגיית החבות.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה כמו גם עיינתי בתמלילי השיחות אשר לבקשתי הועברו לעיוני, אני סבורה כי דין הבקשה להידחות. להלן טעמיי.

השאלה המהותית הניצבת בפני אינה חיסיונם של מסמכים, שכן כוונת התובעת להציגם ולגלותם. השאלה היא שאלה של עיתוי.

דהיינו, האם יוצגו התמלילים או הקלטות קודם להגשת תצהירי הנתבעים, או לאחריהם.

תקנה 158 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984, קובעת את "דרך המלך" ביחס לסדר הטיעון והבאת הראיות ובמסגרתו על התובע-העותר, לגלות ראיותיו ראשון. אל תקנה זו נלוות תקנות נוספות בתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984, שעניינן גילוי ועיון במסמכי כל צד.

כפי שציינתי במסגרת החלטתי מיום 30.3.15, נקודת המוצא הינה כי על התובעת לגלות את מכלול ראיותיה, בבחינת ניהול ההליך "בקלפים גלויים", כאשר אין הוראות הדין או בתי המשפט עושים לצורך כך אבחנה בין מסמך "מועיל" ל"מזיק".

ואולם, לכל כלל ישנם חריגים.

שיקול הדעת נותר על שולחנו של בית המשפט תוך בחינת השאלה האם גילוי ראייה מסוימת, בשלב מוקדם, יכול שיסכל את אפשרות בית המשפט לחשיפת האמת (לעניין זה ראה רע"א 10551/02 המאגר הישראלי לביטוח רכב ("הפול") נ' אבוטבול (פורסם בנבו), וכן רע"א 4249/98 סוויסה נ' הכשרת הישוב חב' לביטוח בע"מ פ"ד נה(1) 515).