ת"א 32636-05-14 אמיליה גלידה בע"מ נ' בן הרוש

1. לפניי בקשה לביטול פסק דין, שניתן נגד המבקש בהעדר הגנה, ביום 5.10.14.

על פי פסק הדין חויב המבקש לשלם למשיבה סך של 76,394 ₪, בצירוף שכ"ט עו"ד והוצאות משפט, בהתאם לטענת המשיבה לפיה המבקש לא ביצע עבודה שהתחייב לבצעה עד למועד מסוים, ולכן ההסכם עמו בוטל. המשיבה תבעה השבת כספים ששולמו למבקש, ופיצוי בגין הנזק שגרם לה, לרבות אבדן רווחים.

2. פסק הדין ניתן על יסוד המצאה בדרך של הדבקה במענו של המבקש.

המבקש מודה כי הכתובת שבה בוצעה ההדבקה היא אכן כתובתו, אך לטענתו כלל לא קיבל את כתב התביעה.

לגופו של עניין, לטענת המבקש, אמנם איחר מעט בביצוע העבודות נשוא התביעה, בשל עיכוב שלא היה תלוי בו, אך הוא עדכן את המשיבה בעניין העיכוב, והתכונן לביצוע העבודה. לטענתו, תשעה ימים בלבד לאחר המועד האחרון לביצוע העבודה ביטלה המשיבה את ההסכם.

המבקש מוסיף וטוען, כי אין לחייבו בסכום התביעה, המורכב, בין היתר, מהפסדים נטענים בשל אי ביצוע העבודה. המבקש חולק גם על אופן חישוב ההפסדים.

3. לטענת המשיבה, כתב התביעה הומצא כדין, ופסק הדין ניתן לאחר שביהמ"ש השתכנע כי נעשתה הדבקה בכתובת הנכונה וכי נעשה גם ניסיון להמציא את כתב התביעה בדואר רשום עם אישור מסירה.

לטענתה, המבקש מודה בהפרת ההסכם, ועל כן, למעשה, אין לו הגנה מפני התביעה. כתב התביעה הומצא למבקש כדין, לא רק בדרך של הדבקה, אלא גם במשלוח בדואר רשום, אותו המבקש לא דרש. על כן, לטענתה, יש לדחות את הבקשה או להתנות את קבלתה בהפקדת הסכומים שאותם קיבל המבקש (לרבות שיק שלא נפרע).

4. כידוע, פסק דין שניתן במעמד צד אחד ניתן לביטול על פי שתי עילות: ביטול מתוך חובת הצדק, מקום שמתברר כי נפל פגם במתן פסק הדין, וביטול על פי שיקול דעת בית המשפט.

כאשר מתברר כי פסק הדין ניתן על יסוד המצאה פגומה, הרי שהוא פגום, ושומה על ביה"ש לבטלו, מתוך חובת הצדק, אף מבלי לבחון משקלן של טענות המבקש וסיכויי הצלחתו (ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח 395, 397).