ת"א 3262-11-12

1.בפני בקשה להפקדת ערובה שהגישה הנתבעת 2 על פי סעיף 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 וסעיף 353 לחוק החברות , תשנ"ט -1999.

2. ביום 02/06/16, הוריתי למשיבה להגיב על הבקשה ומשלא עשתה כן, עתרה המבקשת למתן החלטה כבקשתה.

3. המבקשת טענה בנוגע לסיכוייה הקלושים של המשיבה לזכות בתביעה בהיעדר יריבות ועילת תביעה כנגדה כמו גם, בדבר קושי לגבות את הוצאותיה ככל שייפסקו לה אם תידחה התביעה.

דיון והכרעה:

המסגרת הנורמטיבית:  

4. סעיף 353 א. לחוק החברות , תשנ"ט-1999 (תיקון מס' 3) קובע: "הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לדון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".

הכלל הוא כי בית המשפט יורה לחברה להפקיד ערובה אלא אם כן החברה, הוכיחה כי נסיבותיה אינן מצדיקות את חיובה . על כך מצינו בבר"ע 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מכתב בע"מ, פ"ד מד (1) 650, 647 : "בעוד שערי בית המשפט פתוחים לרווחה לפני תובע יחיד שהוא בשר ודם אין המחוקק רואה בעין יפה הגשת תובענה ללא ערובה שעה שהתובעת, שהיא חסרת יכולת כלכלית מסתתרת כביכול מאחורי האישיות המשפטית שלה כדי להימנע מתשלום הוצאות".

5. המבקשת, תמכה בתצהיר את בקשתה ולפיו המשיבה, לא טרחה לשלם לנתבע 2 את ההוצאות בהן היא חויבה מה שלא ניסתר ע"י המשיבה. כך גם, בהיעדר תשובה מטעם המשיבה לבקשה, לא הוכח כי נסיבותיה מצדיקות לחרוג מהכלל בדבר חיוב חברה בערובה להבטחת הוצאות לרבות בנוגע לאמצעיה לתשלום חיוביה, ככל שיהיו כתוצאה מניהול ההליך כנגד המבקשת.

בדומה לכך עולה מבירור בקשתו של הנתבע 2 להפקדת ערובה שעה שהמשיבה, לא כללה בטיעוניה כנגד אותה בקשה בזמנו, בנוגע ליכולת הכלכלית שלה. וכאמור, בדיעבד הוכח כי לא עלה בידה לשלם את ההוצאות בהן חויבה.

6. תקנות סדר הדין האזרחי, גם הן מסדירות את המצאת ערובה לתשלום הוצאות בתקנה 519א. לפיה: "בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע".