נניקשוילי ואח' נ' קיבוץ יזרעאל קבוצת פועלים להתיישבות שיתופית בע"מ ואח'

רקע עובדתי

1. זוית נניקשוילי ויובל נניקשוילי (להלן: "זוית ויובל") הם בני זוג הגרים עד היום בקיבוץ יזרעאל קבוצת פועלים להתיישבות (להלן: "הקיבוץ") וחברים לשעבר בקיבוץ. חברותם של השניים בקיבוץ הופסקה. חברותו של יובל הופסקה בשנת 2013 ואילו חברותה של זוית הופסקה בחודש 12/2023.

2. ביום 15.11.2023 הגישו זוית ויובל תביעה כנגד הקיבוץ ובעלי תפקידים בגדרה הם עתרו, בין היתר, למתן צו מניעה שימנע הוצאתה של זוית מחברות בקיבוץ (להלן: "התביעה העיקרית"). כן עתרו בני הזוג בתביעתם לתיקון הותק של זוית ולתיקון תשלומי זכויות הנובעות מכך; תיקון פנקס הרישום כך שיובל יירשם כחבר בקיבוץ; ביטול חובות הרשומים על שם ויובל והשבת זכויות שנשללו ממנו; המצאת מסמכים הקשורים לחוב הנטען של יובל ומינוי אקטואר לבחינת החוב.

3. הקיבוץ הגיש מנגד כתב הגנה שבו הכחיש את כלל הטענות של זוית ויובל. בד בבד עם הגשת כתב ההגנה הגיש הקיבוץ תביעה שכנגד, בגדרה עתר לחיובם של יובל וזוית בחובות כספיים שלטענתו הם חבים לקיבוץ.

4. דיון הוכחות בתביעה העיקרית ובתביעה שכנגד נקבע ליום 14.1.2026. לישיבה הנ"ל לא התייצבו זוית ויובל או עדים אחרים מטעמם, אם כי התייצב בא כוחם בלבד. זאת, על אף שבקשת דחייה שהוגשה על ידי זוית ויובל ערב הדיון נדחתה. נוכח אי התייצבותם של זוית ויובל לדיון ההוכחות ללא כל הסבר המניח את הדעת, הוריתי בפסק דין שניתן במעמד הדיון על מחיקת התביעה שלהם מכוח תקנה 75 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018. אשר לתביעה שכנגד קבעתי כי הקיבוץ רשאי להוכיח את תביעתו וכי ככל שהתביעה תוכח, יינתן פסק דין בהתאם. בהתאם לכך שמעתי את המצהירים מטעם הקיבוץ אשר נחקרו בחקירה נגדית על ידי בא כוחם של זוית ויובל שכאמור התייצב לדיון. בתום שמיעת המצהירים מטעם הקיבוץ הוריתי על הגשת סיכומים בכתב. עם הגשת הסיכומים מטעם הצדדים בשלה העת למתן פסק דין.

   טענות הקיבוץ

5. הקיבוץ עותר לחיובם של בני הזוג ננקשווילי בסכום של 637,501 ₪ (בניכוי סך של 23,735 ₪ שויתר עליו הקיבוץ במהלך ניהול ההליך), בגין חובות שלטענתו נותרו השניים חייבים לו, בגין שהותם בקיבוץ. הקיבוץ טוען, כי אף שחברותו של יובל הופסקה בשנת 2013, הוא המשיך להתגורר ביחד עם זוית וילדיהם המשותפים בדירה בקיבוץ, ועל כן, זוית ויובל חייבים לשאת בעלויות מגוריו של יובל בקיבוץ ובמחצית מעלויות אחזקת ילדיהם. נטען עוד, כי החל מחודש 12/2023 הוצאה זוית מחברות בקיבוץ אך היא המשיכה לגור בקיבוץ ביחד עם בני משפחתה. על כן, טוען הקיבוץ כי על זוית ויובל חובה לשלם לקיבוץ את עלויות מגוריהם מאחר שהם המשיכו להתגורר בקיבוץ אף שלא היו חברים בו ולא הייתה להם כל זכאות להמשיך ולהתגורר במקום ולצרוך את השירותים שהקיבוץ מספק לחבריו.

6. את סכום החוב ביסס הקיבוץ על שלוש כרטסות שניהל אצלו על שם זוית ויובל כמפורט להלן: כרטסת ממועד הוצאת יובל מהקיבוץ בחודש 02/2013 ועד לחודש – 08/2022- שסכום חובו של יובל בה עומד על סך 371,428 ₪; כרטסת מחודש 08/2022 ועד לחודש 12/2023, מועד הוצאתה של זוית מהקיבוץ- שלפיה חובו של יובל לקיבוץ עומד על סך 71,448 ₪; כרטסת מחודש 01/2024 ועד מועד הגשת התביעה 10/2024 שלפיה חובם של בני הזוג נניקשוילי עומד על סך 194,625 ₪. לטענת הקיבוץ, זוית ויובל לא כפרו בנכונות הרישום בכרטסות ובחובות שהם חבים לקיבוץ לפיהן והם לא העלו כל טענה ביחס לחובות מלבד טענות קיזוז כלליות וסתמיות שלא הוכחו. כן הפנה הקיבוץ לתצהיר של מר פרסאי מנהל הכספים של הקיבוץ, אשר פירט את הודעות החיוב שנשלחו לזוית ויובל ולתעריפים שנקבעו ביחס להוצאות הדיור והוצאות אחזקת הילדים במהלך השנים.

7. את תביעתו במישור הנורמטיבי ביסס הקיבוץ על תקנון והחלטות הקיבוץ וכן על דיני עשיית עושר שלא במשפט. לטענת הקיבוץ, יובל התעשר על חשבון הקיבוץ כשהמשיך לגור ביישוב למרות שחברותו הופסקה והקיבוץ המשיך לספק את עלות מחייתו ומחיית ילדיו בלי כל הסכמה או רצון בכך. לעניין חיוב יובל וזוית בעלויות הוצאות הילדים הפנה הקיבוץ להוראות תקנון הקיבוץ, אשר מחייב את זוית ויובל בעלויות אלה בהיותם חברים בקיבוץ וגם לאחר הפסקת חברותם. כן הפנה הקיבוץ להוראת סעיף 2(ח) בחלק ד' בתקנון הקיבוץ אשר קובע כי חבר קיבוץ אשר ילדו הקטין מתגורר בקיבוץ יתבע מההורה השני של ילדו שאינו חבר הקיבוץ את מזונות ילדו והוצאות החזקתו. כן הפנה הקיבוץ להוראת סעיף 2(ט) בחלק ד' בתקנון הקובעת כי אם הופסקה חברותו של חבר קיבוץ, הוא נושא בחובה לשלם את הוצאות החזקת ילדו הקטין שהמשיך להתגורר בקיבוץ.

8. לעניין עלויות מגוריו של יובל בקיבוץ הפנה הקיבוץ להחלטת האסיפה הכללית של הקיבוץ משנת 2014 הקובעת בסעיף 5, כי תושב שהוא בן זוג של חבר קיבוץ ישלם את העלות הריאלית של מגוריו בקיבוץ, לרבות תשלום 50% מהוצאות הילדים המשותפים הממשיכים להתגורר בקיבוץ. סעיף 4 לאותה החלטה קובע כי תושב שאינו חבר קיבוץ ומתגורר בקיבוץ כבן משפחה של חבר קיבוץ עליו לחתום על הסכם תושבות עם הקיבוץ. כן קובע הסעיף, כי חבר קיבוץ שבן זוגו מתגורר עמו אחראי ביחד עם בן הזוג לתשלום עלויות המגורים של בן זוגו שאינו חבר קיבוץ. יובל וזוית סירבו לחתום על הסכם תושבות מאחר שהם ממשיכים לראות את עצמם כחברים בקיבוץ ולא תושבים. בנסיבות אלה ומאחר שהחלטת האסיפה הכללית משנת 2014 בתוקף ובני הזוג לא ערערו עליה, מוטלת על השניים החובה לשאת בעליות המגורים של יובל בקיבוץ, במחצית עליות מגורי ילדי בני הזוג בקיבוץ ובמלוא עלויות המשך מגורי בני הזוג וילדיהם בקיבוץ מאז שגם חברותה של זוית בקיבוץ הופסקה.

9. אשר לטענת ההתיישנות שהעלו זוית ויובל טען הקיבוץ, כי מדובר בתביעה שכנגד ביחס לתביעה עיקרית שלא נטענה לגביה טענת התיישנות. על כן, ומאחר שהתביעה והתביעה שכנגד נשענות על אותה מסכת עובדתית, יש להחיל את סעיף 4 לחוק ההתיישנות שלא מאפשר העלאת טענת התיישנות ביחס לתביעה שכנגד. הקיבוץ טען עוד, כי בשנת 2017 הוגשה על ידו תביעה נגד יובל שנמחקה לאחר שהצדדים הגיעו להסכמות שונות שעוגנו בהסכם עליו חתום יובל. הסכמות אלה כללו הסכמה שלא תועלה על ידי יובל טענת התיישנות בעתיד.

   טענות זוית ויובל

10. זוית ויובל טענו, כי הם לא חתמו על "הסכם תושבות" או על מסמך אחר שמכוחו ניתן לחייבם בתשלום עלויות שהותם בקיבוץ. בהעדר הסכם כאמור, אין בסיס לתביעה. אשר להוראת סעיף 2(ח) לתקנון נטען, כי זוית אינה זכאית לתבוע מזונות מיובל מאחר שהם חיים ביחד ואינם פרודים. אשר להחלטת האסיפה הכללית משנת 2014 טענו יובל וזוית, כי החלטה זו דנה רק בתושבים ולא בחברים מן המניין ולכן אינה חלה על זוית. נטען עוד, כי ההחלטה דנה בתושבים שאינם מתאימים להיקלט כחברים ולכן אינה רלבנטית שכן יובל וזוית מעולם לא התגוררו כתושבים בקיבוץ (להבדיל מחברים בקיבוץ) ומעולם לא היו כאלה. נטען עוד, כי הטלת חבות על זוית מכוח היותה "ערבה" לפירעון חובות יובל אינה עולה בפירוש מההחלטה ואינה אפשרית על פי חוק.

11. זוית ויובל כפרו בטענה כי אינם נחשבים כחברים בקיבוץ. ביחס לזוית נטען כי היא הייתה חברת קיבוץ עד סוף דצמבר 2023 ולכן יש לדחות את התביעה נגדה, לכל הפחות עד מועד זה. לאחר מועד זה חל צו מניעה זמני שניתן במסגרת התביעה העיקרית המונע מהקיבוץ לחייב את בני הזוג בחיובים כלשהם. בנסיבות אלה ומאחר שלא ניתנה כל החלטה של בית המשפט המאשרת את החלטת האסיפה הכללית בעניין פסילת חברותה של זוית מהקיבוץ, לא ניתן לחייבה בעליות שהותה בקיבוץ. לעניין הפסקת חברותו של יובל בקיבוץ טענו בני הזוג, כי בית המשפט העליון לא דן ולא פסק בנושא זה וכי הקיבוץ התחייב לתקן פנקסי החברים ולהחזיר את יובל לרישומיו.

12. זוית ויובל התייחסו לגובה הסכומים הנתבעים מהם וטענו, כי מדובר בסכומים דמיוניים שאינם עולים בקנה אחד עם המסמכים שצרף הקיבוץ לתביעתו. הם טענו עוד, כי הקיבוץ לא לקח בחשבון סכומי כסף גדולים השייכים להם כחברי משק, כגון השכר ודמי האבטלה שהופקדו על ידי זוית בקופת הקיבוץ ומאות אלפי שקלים המגיעים להם, לטענתם, בגין בונוסים ודיבידנדים. בהקשר זה הפנו זוית ויובל לעדותו של מר פרסאי, מנהל הכספים של הקיבוץ, וטענו כי הוא הודה בחקירתו הנגדית שמגיע להם מאות אלפי שקלים ומנגד לא צירף מסמך כלשהו המעיד כי כספים אלה הועברו להם. אף מהכרטסות שצירף הקיבוץ עולה, כך על פי הנטען, כי לא קוזזו כספים המגיעים להם.

13. זוית ויובל טענו עוד, כי התביעה נגד זוית, ככל שהיא נוגעת לשנים 2013-2017, התיישנה וזאת מאחר שלא הוגשה נגדה כל תביעה עד לשנת 2024 בגין חובות אלה.

    דיון והכרעה

14. דין התביעה להתקבל.

15. תחילה, אדון בטענת ההתיישנות שמעלים זוית ויובל. דין הטענה להידחות. סעיף 4 לחוק ההתיישנות קובע: "בתובענה על תביעה שלא התיישנה או שהתיישנה אך לא נטענה נגדה טענת התיישנות, לא תישמע טענת התיישנות נגד קיזוז באותה תובענה ולא נגד תביעה שכנגד, כשהיא והתביעה שבאותה תובענה נושאן אחד או כשהן נובעות מאותן נסיבות". סעיף זה חוסם נתבע שכנגד מהעלאת טענת התיישנות בהתקיימותם של שני תנאים מצטברים: הראשון, התביעה העיקרית לא התיישנה או שהתיישנה אך לא נטענה נגדה טענת התיישנות; והשני, התביעה העיקרית והתביעה שכנגד בעלות אותו נושא או נובעות מאותן נסיבות.

16. התנאים הנ"ל מתקיימים במקרה דנן. אשר לתנאי הראשון, הקיבוץ אמנם טען להתיישנות התביעה העיקרית, אך אין די בעצם העלאת הטענה כדי לקבוע כי התביעה העיקרית התיישנה ונדרשת הכרעה ברורה בשאלת ההתיישנות (רע"א 3036/21 אפרופים שיכון וייזום (1991) בע"מ (בפירוק) נ' מדינת ישראל – משרד הבינוי והשיכון (10.6.2021), פס' 15). מאחר שהתביעה העיקרית נמחקה בטרם הובררה והוכרעה טענת ההתיישנות, לא ניתן לקבוע כי התביעה העיקרית התיישנה. עולה אפוא כי התנאי הראשון מתקיים. אשר לתנאי השני, מעיון בתביעה העיקרי ובתביעה שכנגד עולה, כי שתי התביעות עוסקות באותו נושא, חברותם של בני הזוג נניקשוילי בקיבוץ והחובות והזכויות שלהם כלפי הקיבוץ. התביעות אף נובעות מאותן נסיבות. בעוד שהתביעה העיקרית עוסקת בין היתר בזכויות וכספים שעל פי הנטען מגיעים לבני הזוג נניקשוילי מהקיבוץ ובביטול חובות שנרשמו לחובת יובל בספרי הקיבוץ, התביעה שכנגד עוסקת בחובות שבני הזוג נותרו חייבים לקיבוץ. עולה אפוא כי התשתית העובדתית והנסיבות העומדות בבסיס שתי התביעות הן זהות ושתי התביעות דנות באותם נושאים ובאותן ראיות. מאחר שהתנאים להחלת הוראת סעיף 4 לחוק ההתיישנות מתקיימים, דין טענת ההתיישנות שהעלו בני הזוג נניקשוילי להידחות.

17. דין התביעה שכנגד להתקבל לגופה. לעניין חיוב יובל במחצית עלות החזקת הילדים וחינוכם קובע סעיף 2 בחלק ד' בתקנון הקיבוץ כדלקמן:

    "(ח) חבר קיבוץ אשר ילדו הקטין מתגורר בקיבוץ יתבע מההורה השני של ילדו אשר אינו חבר בקיבוץ או אשר אינו מתגורר בקיבוץ, בשמו ובשם ילדו, את מזונות ילדו והוצאות החזקתו ע"פ כל דין וע"פ האמור בתקנון זה, אם יידרש לעשות כן על-ידי הקיבוץ.

    (ט) נפסקה חברותו של חבר בקיבוץ או חדל להתגורר בו מסיבה כלשהי – ישא החבר בהוצאות החזקת ילדו הקטין המתגורר בקיבוץ וישלם לקיבוץ מדי חודש את הוצאות ההחזקה הנ"ל כפי שיקבעו על-ידי הקיבוץ".

18. הוראות אלו קובעות באופן חד משמעי את חובתו של יובל לשאת במחצית עלות החזקת ילדיו הקטינים בקיבוץ, בין אם קיימת עילה לתבוע ממנו מזונות ובין אם לאו. על כן, הטענה כי בני הזוג ננקשוילי אינם פרודים וכי לזוית אין עילה לתבוע מיובל מזונות ועל כן לא קמה לקיבוץ זכות לתבוע ממנו את מחצית עלות החזקת הילדים היא טענה מופרכת שאינה עולה בקנה אחד עם הוראות התקנון. מסקנה זו אף עולה מהחלטת האסיפה הכללית של הקיבוץ מיום 8.9.2014 שבה נקבע, כי "על כל תושב לשאת בעלות הריאלית של התושבות, לרבות בעלות הריאלית של הוצאות אחזקת ילדיו הקטינים. תושב שיש לו ילדים משותפים עם חבר קיבוץ יישא ב-50% מכל התקציבים, ההוצאות והתשלומים בגין ילדיו....". יובל הוא תושב של הקיבוץ שכן הוא מתגורר ביחד עם זוית וילדיו בתוך הקיבוץ אף שחברותו בקיבוץ הופסקה בשנת 2013. זאת ועוד, זוית נותרה חברה בקיבוץ עד 12/2023, כך שהתנאים שנקבעו בתקנון ובהחלטת האסיפה הכללית לחיוב יובל במחצית עלות החזקת ילדיו הקטינים מתקיימים.

19. אשר לחוב של יובל עצמו, אין מחלוקת כי במשך כל השנים המשיך יובל להתגורר בקיבוץ אף שחברותו בקיבוץ הופסקה בשנת 2013. סעיף 5 להחלטה מיום 8.9.2014 קובע כי על כל תושב שאינו חבר קיבוץ "לשאת בעלות הריאלית של התושבות". משהמשיך יובל להתגורר בקיבוץ במשך עשרות שנים בהם הוא לא היה חבר קיבוץ והמשיך לצרוך את השירותים שהקיבוץ מספק לחבריו, מוטלת עליו חובה לשאת בעלויות אלה, לא רק מכוח ההחלטה מיום 8.9.2014, אלא אף מכוח הוראות חוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979. מאחר שגם חברותה של זוית בקיבוץ הופסקה לפני כעשרה חודשים ממועד הגשת התביעה, זכאי הקיבוץ לתבוע ממנה את עלות המשך מגוריה במקום במשך תקופה זו.

20. אשר לגובה החוב, הקיבוץ מסתמך על שלוש כרטסות ביחס לתקופות שונות: כרטסת אחת מתייחסת לחוב של יובל ממועד הפסקת חברותו בקיבוץ בחודש 02/2013 ועד לחודש – 08/2022- בסך של 371,428 ₪; כרטסת מחודש 08/2022 ועד לחודש 12/2023, מועד הוצאתה של זוית מחברות בקיבוץ- המייחסת ליובל חוב בסך של 71,448 ₪; כרטסת מחודש 01/2024 ועד הגשת התביעה 10/2024- המייחסת לבני הזוג חוב בסך של 194,625 ₪. במהלך ניהול התביעה ובמהלך עדותו של מר מאור פרסאי ויתר הקיבוץ על סכום של 23,735 ₪ ועל כן גובה התביעה עומד על 613,766 ₪. זוית ויובל לא כפרו בנכונות הכרטסות, לא טענו כנגד אמינותן ולא טענו כי בכרטסות נפלו שגיאות או פגמים כלשהם. טענותם של בני הזוג התמקדו באי קיזוז סכומים שונים שלטענתם מגיעים להם מהקיבוץ. כך למשל, נטען כי הקיבוץ לא קיזז מהחוב שלהם סכומים שהגיעו להם מעבודתם השוטפת או שהגיעו להם כדיבידנד מהקיבוץ. ברם, טענות אלה הועלו באופן כללי וסתמי ומבלי שהונחה תשתית ראייתית או עובדתית התומכת בהם.

21. הכרטסות שצירף הקיבוץ נתמכו בעדותו של מר פרסאי, מנהל הכספים של הקיבוץ. בעדותו התייחס מר פרסאי לכרטסות ולחובם של בני הזוג בצורה מפורטת, עניינית ומשכנעת ועדותו הייתה מקובלת עליי. טענתם של זוית ויובל כי מר פרסאי אישר בחקירתו הנגדית שמגיע להם מאות אלפי שקלים שלא קוזזו מחובם לקיבוץ דינה דחייה בהיותה חסרת בסיס ואף מטעה. בחקירתו הנגדית הסביר מר פרסאי כי הכספים שהגיעו לזוית ויובל כדיבידנד קוזזו מהחוב שלהם. עדותו של מר פסאי נתמכה בהודעות קיזוז ששלח הקיבוץ לנתבעים שכנגד במהלך השנים ושצורפו לתצהיר עדותו הראשית. מהודעות אלה עולה במפורש כי דיבידנדים שזוית ויובל היו זכאים לקבל קוזזו מחובם לקיבוץ.

22. יש לדחות אף את טענתם של זוית ויובל כי הם חברים בקיבוץ ועל כן, לא מוטלת עליהם חובה לשלם את הסכומים שנתבעו מהם. אשר לזוית, ההחלטה בעניין הפסקת חברותה התקבלה בחודש 12/2023. בתביעה העיקרית עתרה זוית לביטול החלטה זו, אך תביעה זו נמחקה לאחר שזוית החליטה שלא להתייצב לדיון אף שבקשת דחייה שהוגשה על ידה ועל ידי יובל נדחתה. החלטה זו התקבלה על ידי הגורם המוסמך בקיבוץ (האסיפה הכללית) וכל עוד ההחלטה לא בוטלה על ידי בית המשפט, זוית אינה נחשבת חברה בקיבוץ. החלטת האסיפה הכללית אינה טעונה אישור של בית המשפט על מנת לקבל תוקף והעובדה שתביעת זוית לביטול ההחלטה נמחקה אין משמעה שאין תוקף לאותה החלטה.

23. אשר ליובל, מעיון במסמכים שצירף הקיבוץ עולה כי חברותו הופסקה בשנת 2013, קרי לפני כ- 13 שנים. הליכים משפטיים שנקט יובל כדי לבטל את ההחלטה נדחו על ידי בית משפט זה ועל ידי בית המשפט העליון (ה"פ (מחוזי נצ') 22418-02-15 וע"א 8956/15 יובל ננקשווילי נ' קיבוץ יזרעאל קבוצת הפועלים להתיישבות שיתופית בע"מ (26.1.2017)). טענתו של יובל כי בהסכם שנחתם בינו ובין הקיבוץ ביום 17.10.2019 התחייב הקיבוץ לתקן את פנקס החברים ולרשום אותו כחבר קיבוץ היא טענה חסרת בסיס. אין בהסכם זה כל התחייבות מצד הקיבוץ להשיב את יובל לפנקס החברים. בסעיף 1 להסכם זה הסכים הקיבוץ למחוק את התביעה על מנת לסיים את המחלוקת בהבנה. בסעיף 2 להסכם נקבע כי היה והמחלוקת בין הצדדים לא תוסדר, יוכל כל צד לחדש את תביעתו וכי במקרה זה לא תעמוד לצד שכנגד טענת התיישנות מפני התביעה החדשה שתוגש. בסעיף 7 להסכם נקבע כי לאחר צמצום החוב של יובל באופן משמעותי "תדון המזכירות בהחזרת יובל לחברות בקיבוץ". החוב לא צומצם, המזכירות לא דנה בהחזרת יובל לחברות לקיבוץ ולא התקבלה החלטה של המזכירות או של האסיפה הכללית המורה על החזרת יובל לחברות לקיבוץ.

24. אשר לערבותה של זוית לחובות יובל, הקיבוץ הפנה להחלטת האסיפה הכללית משנת 2014 שבה נקבע, כי "בני משפחתו, החברים של התושב, יערבו בערבות אישית לקיום התחייבויותיו". ברם, זוית לא חתמה על כתב ערבות לחובות יובל ועל כן, לא ניתן לחייבה בחובות שיובל חב לקיבוץ מכוח ההחלטה הנ"ל. מטעם זה אף התביעה הראשונה שהוגשה לבית משפט השלום בגין חובו של יובל לקיבוץ הוגשה נגד יובל בלבד. אשר על כן, התביעה נגד זוית מכוח ערבותה לחובות יובל דינה להידחות. לפי הכרטסות שצירף הקיבוץ לתצהיריו, חובה של זוית עומד על סך 97,312 ₪ ואילו חובו של יובל לקיבוץ עומד על סך 516,454 ₪.

    סוף דבר

25. אשר על כן, אני מקבל את התביעה שכנגד ומחייב את הנתבעים שכנגד לשלם לקיבוץ (התובע שכנגד) את הסכומים שלהלן:

    א. יובל נניקשוילי ישלם לקיבוץ סכום של 516,454 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה שכנגד (28.10.2024) ועד התשלום המלא בפועל.

    ב.זוית נניקשוילי תשלם לקיבוץ סכום של 97,312 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה שכנגד (28.10.2024) ועד התשלום המלא בפועל.

    ג. יובל נניקשוילי ישלם לקיבוץ הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, בסכום כולל של 35,000 ₪ נכון להיום.

    ד. זוית נניקשוילי תשלם לקיבוץ הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 14,000 ₪ נכון להיום.

26. הסכומים הנ"ל ישולמו בתוך 30 ימים מהיום אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפעול.

    המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים.

     

     

    ניתן היום, כ"ז תמוז תשפ"ו, 12 יולי 2026, בהעדר הצדדים.