ת"א 32438-02-15 מומו פרונט בע"מ ואח' נ' שלתיאל(המנוח) ואח'

התובעת הגישה תביעה, כאשר היא כוללת בעתירה בכתב התביעה המתוקן סעד כספי, וכן מתן צו עשה.

הנתבע 2 הגיש כתב הגנה, וטען כי הוא פעל כמנהל עיזבון משותף עד שנת 2008, והתביעה כנגדו לוקה בהתיישנות וחוסר יריבות, מאחר ולא היה מקום להגיש את התביעה נגדו באופן אישי, אלא כמנהל עיזבון במסגרת תיק העיזבון.

הנתבע 3 טען לפרוטוקול כי כיהן כמנהל עיזבון וסיים את תפקידו, והפנה לבקשה של התובעת לתקן את התביעה ולהחליף את העיזבון באמצעות היורשים.

הנתבעים 4-11 הם היורשים, טוענים כי תמורת תיקון הרכב שולמה, ועל כן סולק כל החוב לתובעת, והאחריות חלה על הנתבע 2 באופן אישי, אשר שילם את החוב ולא דאג להוציא את הרכב מהמוסך.

בדיון טענו הנתבעים 4-11 שעל התובעת למכור את הרכבים לחלפים, אולם ב"כ התובעת טען כי אין לתובעת עניין ברכב, והיא עותרת לפינוי הרכב מהחצר.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, ועיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, אני קובעת כי במקרה דנן זכאית התובעת לקבלת צו עשה בהתאם לסעיף 11.3 לעתירה בכתב התביעה המתוקן.

אין ספק כי התובעת זכאית לכך שהרכב יפונה מתוך חצריה של התובעת, לאחר ביצוע התיקון והתשלום עבורו, ובנסיבות אלה, על היורשים, הנתבעים 4-11, או מי מטעמם, לדאוג לפינוי הרכב מחצרי התובעת.

לפיכך, ניתן בזה צו עשה, המורה לנתבעים 4-11, או מי מטעמם לפנות את הרכב מחצרי התובעת, וזאת בתוך 45 ימים מהיום.

במאמר מוסגר, יצוין כי על פי כתב התביעה המתוקן אשר הוגש בחודש 02/15, התיקון ברכב נעשה ביום 30/12/08 (נספח ג' לכתב התביעה), והתשלום עבור התיקון נעשה ביום 03/02/09, ולא ברור מדוע התובעת עצמה לא פעלה לפינוי הרכב במשך זמן כה רב, בבחינת הצורך בהקטנת הנזק.