ת"א 32349-04-14

המבקש הגיש כתב תביעה בחודש אפריל 2014 בטענה כי הינו זכאי לתגמולי ביטוח מן המשיבה.

המועד להגשת כתב ההגנה נדחה מעת לעת, בהסכמת הצדדים, ונוכח הליכי הידברות שהתקיימו ביניהם.

במרץ 2015, קרוב לשנה לאחר הגשת כתב התביעה, עתר התובע להתיר לו לתקן את כתב התביעה – הן תיקון טכני של מספור סעיפים והן תיקון מהותי יותר, של הוספת סעיף ובו טענותיו.

המשיבה התנגדה לתיקון המבוקש. לעמדתה, מדובר בבקשה סחטנית וחסרת תום לב, בגין עילה שהתיישנה ושאינה מכוסה בפוליסה. המבקש השיב לתגובה.

כידוע, המדיניות השיפוטית בכל הנוגע לבקשות לתיקון כתב תביעה היא ליברלית ובלבד שיהיה בתיקון כדי להועיל לגיבוש השאלות השנויות במחלוקת ולהביא לייעול ההליך המשפטי. חריגים לכלל זה הינם מקרים בהם נהג המבקש בשיהוי רב או בחוסר תום לב או מקרים בהם ישלול התיקון מהצד שכנגד הגנה שהיתה קמה לו אם היתה מוגשת הבקשה מחדש (כגון טענת התיישנות) (ראה רע"א 2345/98 דנגור נ. ליבנה, פ"ד נב(3)427).

יש לבחון האם יהיה בתיקון כדי לגרום לצד השני עוול שפיצוי כספי לא יוכל לתקן.

כמו כן, בדונו בבקשה לתיקון כתב תביעה על בית המשפט לבחון את השלב בו מובאת הבקשה בפניו והתנהגות בעלי הדין עובר להגשת הבקשה לתיקון. (ראה גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה 11, 2013, פרק ז').

סבורני כי יש בתיקון המבוקש כדי להועיל בגיבוש השאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים. אמנם, ככלל נוטה הפסיקה שלא להתיר תיקון כתב תביעה שיש בו הוספת עילה חדשה או החלפת עילת תביעה אחת באחרת. ואולם, המונח "עילת תביעה" פורש במשמעות רחבה הכוללת את העסקה או המעשה שהובא לדיון ובנסיבות אלה "אין מניעה להיעתר לבקשת התיקון והוא- כשהתיקון אינו חורג מגדר עילת התובענה כהגדרתה הרחבה" (ראה גורן לעיל, בעמ' 122).

בענייננו, אין התיקון חורג מגדר עילת התביעה כהגדרתה הרחבה.

לא זו אף זו, אפילו יש בתיקון משום הוספת "עילה חדשה", שהראיות לגביה שונות מאלה הדרושות להוכחת העילה שבכתב התביעה המקורי, גם אז אין בעובדה זו, כשלעצמה, משום שלילת זכות התיקון ועל בית המשפט לבחון השלב הדיוני בו הוגשה הבקשה והשיהוי בהגשתה.