ת"א 32291-10-12

בפני בקשה להורות על הוצאת חוות דעת של מומחים שצורפו לתצהירים מטעם המשיבים משהוריתי על מינוי מומחה מטעם בית המשפט בהסכמת הצדדים , לאור תקנה 130 (ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן-"התקנות").

המשיבים טוענים מנגד כי חוות הדעת שהוגשו כנספח לתצהיריהם, כוללות חוות הדעת שהוגשו הן על ידי המבקשים והן על ידם עובר למינוי המומחה מטעם בית המשפט. מטרת הגשתן רק על מנת להצביע על מצב הנכס במועדי ביקורי המומחים עובר למינוי המומחה מטעם בית המשפט.

בתיקון תיקון מס' 3 התשס"ה - 2005 לסעיף 130 לתקנות, נקבעה הבחנה בנוגע למעמדם של מומחים מטעם הצדדים וחוות הדעת שלהם במקום בו מונה מומחה מטעם בית המשפט בהסכמת הצדדים ונסבות בהן המינוי נעשה שלא בהסכמת בעלי הדין.

תקנה 130 לתקנות קובעת:

"(א) בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת ולאחר שנתן לבעלי הדין הזדמנות נאותה להשמיע את טענותיהם, למנות מומחה או מומחים לענין במחלוקת בין בעלי הדין (להלן- – מומחה מטעם בית המשפט).

(ב) מונה מומחה מטעם בית המשפט, והוגשו באותו ענין גם חוות דעת מומחים מטעם בעלי הדין לפי תקנות 127 עד 129 ( להלן – מומחים מטעם בעלי הדין) , לא ייחקרו המומחים מטעם בעלי הדין, זולת אם הודיע בעל דין על רצונו לחקור את כולם או מקצתם לפי תקנה 130 א; הודיע כך בעל דין, ייחקרו המומחים כאמור באופן ובהיקף כפי שיקבע בית המשפט בהתחשב בנסיבות הענין, ובשים לב לחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט ולעדותו.

(ג) מונה מומחה מטעם בית המשפט בהסכמת בעלי הדין, יראו הסכמה זו כהסדר דיוני הכולל את ההוראות המפורטות להלן, אלא אם כן קבע בית המשפט או הרשם אחרת:

(1) לא יוגשו חוות דעת מומחה מטעם בעלי הדין;

(2) יראו חוות דעת מומחה שהגישו בעלי הדין קודם למינוי המומחה מטעם בית המשפט, כאילו לא נתקבלו כראיה".